טיפול בחולי דמנציה
אבחון מחלת הדמנציה אינו מביא אוטומטית לשלילת הכשירות של אדם לקחת החלטות ולנהל את ענייניו הכספיים. יש לשמר במידת האפשר את הכשירות שעוד נותרה לחולה. חשוב להיוועץ ברופא
דמנציה (שיטיון) היא מחלה שהולכת ומתדרדרת. כיום אין ריפוי למחלה אבל יש טיפולים הממתנים את תופעות המחלה על פי שלב המחלה.
הטיפול בירידה קוגניטיבית קלה (אמ.סי.איי)
minimal cognitive impairment
ירידה קוגניטיבית קלה (אמ.סי.איי) היא מצב ביניים שבו יש תלונות על קשיים קוגניטיביים ואולם אין סימנים של דמנציה קלינית. רק כעשרה עד חמישה עשר אחוזים מאנשים במצב זה מתדרדרים במהלך שנה לדמנציה קלינית. הטיפול הניתן הוא מניעתי בלבד וכולל איזון טוב של גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם (כגון יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם), ביצוע פעילות גופנית ופעילות מוחית.
הטיפול בדמנציה קלינית בשלב מוקדם עד בינוני
התחלת הטיפול באדם שאובחן עם דמנציה, תעשה בהתאם לסוג הדמנציה, ולשלב המחלה. לצורך זה, ניתן להתייעץ עם רופא מומחה בגריאטריה, נוירולוגיה או פסיכיאטריה – בשיתוף עם רופא המשפחה המטפל. חשוב להבין כי לא ניתן לרפא את מחלת הדמנציה ולא ניתן לעצור לאורך זמן את ההידרדרות.
בחולים עם מחלת אלצהיימר בדרגת חומרה קלה עד בינונית, קיימת המלצה לטיפול בתרופות מקבוצת מעכבי האנזים אצטילכולין אסטראז, אשר עשויות לייצב או להאט את ההתדרדרות בתפקוד הקוגניטיבי, בתפקודי היומיום או בתפקוד ההתנהגותי של המטופל למשך זמן מוגבל. כמו כן נמצאה השפעה על איכות החיים של המטופל ושל המטפל ועל דחיית הצורך באשפוז סיעודי. יש מספר תרופות מסוג זה, שפעולתן דומה. מבניהן, נמצאות בסל התרופות הבסיסי הניתן על ידי קופות החולים, לפי קריטריונים מפורטים, שתי תרופות:
הטיפול התרופתי בתרופות אלה ניתן לתקופה מוגבלת, בדרך כלל עד שנתיים, תוך מעקב מקצועי מתאים. במידה ונמצא כי חלה התדרדרות קלינית למרות הטיפול התרופתי, או תופעות לוואי, ניתן לשנות את הטיפול. כאשר מצב החולה מחמיר מבחינה קוגניטיבית ותפקודית, יגיע שלב שבו להערכת הרופא המטפל אין כל תועלת בהמשך הטיפול התרופתי והטיפול יופסק בהתאם. למידע נוסף יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
הטיפול הרפואי במחלת הדמנציה, לרבות הטיפול התרופתי במחלת אלצהיימר, כלולים בסל הבריאות הבסיסי הניתן על ידי קופות החולים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
הטיפול בתופעות נפשיות של דמנציה
חלק ניכר מחולים עם דמנציה עלולים לסבול במהלך המחלה מתופעות נפשיות המתבטאות בהפרעות התנהגות כמו מחשבות שווא, הזיות, אי שקט, תוקפנות, הפרעות קשות במעגל ערנות-שינה, חוסר שיפוט, דיכאון, חרדה, ועוד. הפרעות אלו גורמות לסבל ניכר לחולה, סבל ועומס רב על המטפל והן מהוות את אחד הגורמים העיקריים לצורך באשפוז החולה במוסד סיעודי.
הטיפול בהפרעות אלו צריך להיעשות על ידי רופא המתמקצע בטיפול בחולי שיטיון (דמנציה) בשיתוף עם רופא המשפחה תוך התייחסות לגורמים רפואיים, סביבתיים ולאיכות החיים של המטופל והמטפלים. חשוב לשלול מחלה נלווית (כגון זיהום או תופעות לוואי של טיפול תרופתי) שעלולה לגרום למצב בלבולי חריף והפרעות התנהגותיות. זיהוי במועד וטיפול במחלה הנלווית עשוי לשפר את התופעות ההתנהגותיות.
הפרעות התנהגות אינן מחייבות בהכרח טיפול תרופתי, שכרוך בתופעות לוואי למטופל. טיפול תרופתי להפרעות ההתנהגות יישקל כאשר הן כרוכות בסבל עבור החולה או בסכנה לחולה או לסביבתו. הטיפול התרופתי להפרעות התנהגות ניתן תוך מעקב הרופא ושיקול מחדש מעת לעת בשאלה האם יש לערוך שינויים או שכבר אין בטיפול התרופתי צורך וניתן להפסיקו.
מבין ההפרעות בחולי דמנציה, יש לציין הפרעות שינה שהם תופעה שכיחה. גם לגביהן מתבצעת הערכה מקצועית. הטיפול בהפרעות השינה צריך להיות רב תחומי ולכלול בהתחלה התערבויות לא תרופתיות כגון חשיפה לאור, פעילות גופנית ופעולות המכוונות להיגיינת השינה. במידת הצורך, קיים טיפול תרופתי.
התערבויות התנהגותיות עבור חולים עם דמנציה
התערבויות קוגניטיבית - מוצעות התערבויות מסוג אימון במיומנויות חשיבה וחיזוק תחושת המציאות, וייתכן ויש להן השפעה חיובית בשלבים מוקדמים של המחלה, אם כי קלה וחולפת. חשוב שפעילויות מסוג זה ייעשו בצורה מכבדת ונעימה עבור האדם עם דמנציה.
התערבות סביבתית - חולי דמנציה סובלים מאי יכולת להסתגל לסביבה חדשה או לשינויים סביבתיים. לכן חשוב להתאים את הסביבה ליכולות החולים ולמגבלותיהם וליצור עבורם סביבה בטוחה ובטיחותית. למשל, באנשים עם דמנציה הסובלים משוטטות (הליכה ללא מטרה ברורה ונטייה ללכת לאיבוד), יש להתאים פעילות הליכה שאינה מסכנת אותו.
התערבויות מהנות (גורמות עונג) - חשוב לזהות אילו התערבויות גורמות להנאה ועונג אצל האדם עם דמנציה, על פי אישיותו, הרגליו בעבר ומצב מחלתו, כגון טיפול במוסיקה או טיפול במגע.
אובדן כשירות בדמנציה
אבחון מחלת הדמנציה אינו מביא אוטומטית לשלילת הכשירות של אדם לקחת החלטות, לנהל את ענייניו הכספיים, להמשיך את פעילותו הרגילה (כגון נהיגה) או להחליט החלטות רפואיות. אבדן הכשירות הוא הדרגתי ותלוי בשלב התפתחות המחלה. יש לשמר במידת האפשר את הכשירות שעוד נותרה לחולה בכל שלב במחלה, על מנת לכבד באופן מרבי את זכותו להחליט עבור עצמו. ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל בנושא ולערוך בדיקה של תחומי התפקוד השונים.
אכילה ותזונה בדמנציה מתקדמת
בעיות בליעה וסירוב לאכילה של כל סוגי המזון קיימים לעיתים קרובות בקרב אנשים החולים בדמנציה בשלבים המתקדמים של המחלה (ולעיתים כבר בשלבים המוקדמים). כך למשל לעיתים האדם שוכח איך אוכלים, לועסים ומה עושים עם המזון. הוא אינו זוכר את השלבים של האכילה ואף אינו מבין איך לשים את הכף בתוך הפה. בנוסף לחלק מהתרופות יש השפעה על התיאבון, תהליך הבליעה, עצירות ועוד תופעות במערכת העיכול. לעיתים, ריבוי תרופות גורם גם הוא לתופעות לוואי שיכולות להשפיע על הבליעה.
מקור מידע – "אתר משרד הבריאות"