הלוחמת בקורונה

האחות רחל שפירו. צילום: אלי דדון
האחות רחל שפירו. צילום: אלי דדון

רחל שפירו, אחות טיפול נמרץ בבית החולים כרמל, לא משה מחולי הקורונה הקשים מזה ארבעה גלים

האחות רחל שפירו מהיחידה לטיפול נמרץ נשימתי במרכז הרפואי כרמל בחיפה, מכירה היטב את מגפת הקורונה מכל הכיוונים, לאחר שעברה ועבדה עם חולי קורונה במהלך כול סבבי המחלה. "השוני הגדול בעבודה במחלקת הקורונה, לעומת העבודה בכל מחלקה אחרת, הוא הריחוק מהמטופל ותחושת הבדידות של המטופלים", מסבירה האחות רחל, בת 42, נשואה פלוס 2, שהתחילה את עבודתה בבית החולים כרמל כאחות בשנת 2002 עוד בהיותה סטודנטית לסיעוד.

ד"ר אריק עדן עם צוות מחלקת טיפול נמרץ. צילום: אלי דדון

שפירו: "במרץ 2020 עם תחילת הגל הראשון של הקורונה בישראל, עברתי מהמחלקה הפנימית בה עבדתי כ 18 שנה לעבוד ביחידה לטיפול נמרץ כללי בבית החולים. זה היה מעבר מאתגר, שדרש ממני הסתגלות לתנאי עבודה חדשים בסטנדרטים גבוהים מאוד, ודינמיקה מטורפת, במקביל להתמודדות עם הגזרות שהטילה עלינו מגפת הקורונה. הרגשתי שעומד מולי ומול חבריי למחלקה אתגר מאוד לא פשוט, שמשלב בתוכו מטופלים קשים ומורכבים, מול צוות שלובש מיגון שמקשה עליו לתת למטופל את הטיפול שהוא זקוק לו. פחדתי שלא אצליח לעמוד באתגר הזה עקב המיגון הקשה וחוסר הידע לגבי הוירוס הקטלני והלא מוכר לאנושות. אבל בזכות שיתוף פעולה מדהים מצד הצוות של טיפול נמרץ כללי בכרמל, וניהולם המסור של ד"ר אריק עדן, האחות הראשית של המחלקה מירה שטרית וסגניתה מרינה גולוב, הצלחנו יחד אני וחבריי לצוות להחזיק מעמד ולא להישבר מול המראות הקשים שראינו במחלקת הקורונה".

בכל מחלקה ובמיוחד בטיפול נמרץ, האחות זמינה למטופל ונמצאת בקרבתו, לעומת מחלקת הקורונה שבה האחות לרוב צופה על המטופל דרך מצלמות בחדר הבקרה. דבר נוסף שמקשה על העבודה במחלקות הקורונה הוא המיגון שהצוות לובש טרם כניסתו למחלקה. המיגון חם ואטום וגם מסכת -n 95 אטומה ומשקף המגן, גורמים להצטברות אדים ולהזעה מרובה, ומערפלים את הראייה של הצוות המטפל. "התנאים הקשים של המיגון מקשים על השהייה של הצוות בתוך המחלקה", אורמת רחל שפירו, "וגם מקשים על הצוות לטפל בחולים, כי צוות שסובל בעצמו, לא יכול לתת טיפול מיטבי למטופל הסובל".

האחות רחל שפירו בטיפול בחולה במחלקת קורונה. צילום: אלי דדון

אחרי שעברה שלושה גלי הקורונה, היא מדברת על הגל הרביעי: "הגל הרביעי מיוחד בכך, שהצוות הרפואי מגיע עם ניסיון קודם מהגלים הקודמים, וגם הטיפול במטופלים לשמחתנו השתכלל והתקדם ונוספו גם תרופות חדשות. החלק היותר קשה הוא שהצוות המטפל סוחב איתו סוג של פוסט טראומה מהגלים הקודמים, ועייפות שהצטברה ממשמרות של 12 שעות, וקיים הפחד להתעייף ולהישחק ועולה השאלה מהיכן נקבל מספיק כוחות להתמודד עם זה שוב? השוני הגדול במטופלים בגל הרביעי לעומת קודמיו, הוא שיש יותר מטופלים צעירים בסביבות גיל ארבעים, וחלקם הגדול לא מחוסנים".

"העבודה במחלקת הקורונה מהווה עבורי שליחות גדולה", היא מסכמת. "זוהי מלחמה לאומית בקורונה, רק שהפעם האויב בלתי נראה, ונזקיו הקשים בהחלט נראים לעין. אז לכו להתחסן".