מחקר: גישה חדשה למלנומה

חוקרים מרמב"ם ומהפקולטה לרפואה בטכניון, פרופ' אמיר אורין וד"ר אמילי אביטן-הרש, מציגים גישה חדשה כלפי מנגנוני העמידות בפני סרטן העור הקטלני ביותר

חוקרים בפקולטה ללימודי רפואה ע"ש רפפורט בטכניון, מציגים גישה חדשה להתגברות על התפתחות של עמידות כלפי תרופות אנטי-סרטניות. את המחקר, שהתמקד במנגנוני העמידות בפני מלנומה, הובילה קבוצת מחקר בראשותם של פרופ' אמיר אורין מהמרכז המשולב לחקר הסרטן וד"ר אמילי אביטן-הרש מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט ומחלקת העור ברמב"ם, בשיתוף עם פרופ׳ זאב רונאי ממכון סנפורד-ברנהם בקליפורניה.

מלנומה היא הסוג הקטלני ביותר של סרטן העור. בארה"ב לבדה צפויים למות מהמחלה במהלך שנת 2020 כ-6,850 איש, רובם גברים. ברבים מהמקרים נובעת המחלה ממוטציה בגן בשם בראפ, המובילה להפעלת יתר של אנזים המאיץ את התחלקות התאים. כיום, כבר קיימות תרופות המעכבות אנזים זה, וכך בולמות את התפתחות המלנומה, אבל יעילותן של תרופות אלה פחתה עקב התפתחות עמידות בתאים הסרטניים. עמידות זו נובעת בין היתר מכשל במערכת האוביקוויטין, מערכת שגילויה זיכה בשנת 2004 את הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר מהטכניון, בפרס נובל בכימיה.

מערכת האוביקוויטין אחראית לפירוקם של חלבונים משובשים וחלבונים מחוללי סרטן. פירוק זה חיוני לתפקודו התקין של הגוף. הבעיה היא שהגידול הסרטני יודע לרתום את החלבונים מחוללי הסרטן לצרכיו, בין השאר באמצעות אנזים בשם אר אן אף 4. במחקר קודם, גילה פרופ' אורין כי האנזים הזה תומך בתאים מחוללי הסרטן. יותר מכך, הוא הראה שסילוקו של האנזים בסוגי תאי סרטן שונים, אכן פוגע בגידול ומצמצם אותו.

ממצאי המחקר החדש, מראים כי: ראשית, רמה מוגברת של אר אן אפ 4, שאינה אופיינית לגידולי עור שפירים, מאפיינת כארבעים אחוז מחולי המלנומה. ושנית, רמה גבוהה של האנזים, מסייעת לגידול ביצירת עמידות לטיפול התרופתי.

באמצעות הנדסת גנום, הראו החוקרים כי חלבון אי אל אף 2 איי, חיוני לפעילות הסרטנית של האנזים, מגביר את יציבותו, וממלא מקום חשוב במיוחד בהתפתחות עמידות לתרופות. בעקבות זאת הם מעריכים כי עיכוב של אי אל אף 2 איי – יסלול דרכים להתגברות על בעיית העמידות ולהעצמת יעילותן של התרופות האמורות.

המחקר השתרע על כל הספקטרום שבין מחקר לבין קליניקה. תחילה המולקולה הבודדת, אחר כך מערכות ניסוי בתרבית רקמה, אחר כך ניסוי בעכברי מודל ולבסוף הטיפול הקליני. למחקר היו שותפים הסטודנטים יאמן אבו אחמד ואביטל אוקנין ויסמן ממעבדת אורין והפתולוג ד"ר יניב זוהר. במחקר תמכו קרן וולף, קרן פיין, מענק המחקר עתידים, המכון הלאומי לסרטן, הקרן לחקר הסרטן בישראל, הקרן למחקר ישראל גרמניה ומענק מחקר בסרטן על שם משפחת פלינקמן מרנדי.