סנונית של תקווה בתחום בריאות הנפש

פרופ' קריסטה אסטרחן צילום: האוניברסיטה העברית
פרופ' קריסטה אסטרחן צילום: האוניברסיטה העברית

חוקרים בטכניון ובאוניברסיטה העברית פיתחו טכנולוגיה חדשנית, המנטרת את הרשתות החברתיות, ומבצעת איתור מוקדם של גולשים וגולשות בעלי נטיות אובדניות

חוקרים מהטכניון ומהאוניברסיטה העברית, פיתחו טכנולוגיה חדשנית לאיתור מוקדם של נטיות אובדניות. הטכנולוגיה מבוססת על אנליזה אוטומטית של טקסטים ברשתות החברתיות.

התאבדות היא גורם מוות משמעותי בארץ ובעולם, ובכל שנה מתים מכך בעולם כמיליון איש. בישראל מתים מכך כ-500 אנשים מדי שנה. אף שבאוכלוסייה הכללית ההתאבדות אינה גורם מוות מוביל, בקרב צעירים עד גיל 24, התאבדות הינה סיבת מוות מרכזית ושכיחה.

סיוע סוציאלי, פסיכולוגי ופסיכיאטרי הוא כלי יעיל במניעת התאבדויות, אולם הוא מופעל רק במקרים שהבעיה אובחנה והאדם מקבל טיפול. לפיכך נחוץ איתור של נטיות אובדניות באוכלוסייה הכללית. אתגר זה מורכב מאוד, הן בשל העובדה שמידע רפואי בתחום בריאות הנפש מוגן בסודיות, והן משום שרבים באוכלוסיית הסיכון אינם פונים לסיוע.

פרופ’ רועי רייכרט צילום: הטכניון

בחמישים השנים האחרונות הושקעו מאמצים מחקריים רבים בפיתוח מודלים, שיספקו איתור מוקדם של אנשים שנמצאים בסיכון ממשי לאובדנות. הבעיה היא שעד כה, המודלים הללו נשענו על שיטות סטטיסטיות מסורתיות, וסיפקו ניבויים הדומים בהצלחתם לניבוי אקראי (chance level).

מחקר חדש של חוקרים מהטכניון והאוניברסיטה העברית מבשר על פריצת דרך בנושא זה. את המחקר שהתפרסם בכתב העת Scientific Reports מקבוצת Nature ערכו חוקרי הטכניון פרופ’ רועי רייכרט, מומחה בעיבוד שפה טבעית; הפוסט-דוקטורנט בפסיכולוגיה קלינית ד”ר יעקב אופיר; והדוקטורנט בפסיכולוגיה חישובית רפאל טיקוצ’ינסקי; בצוותא עם חוקרי האוניברסיטה העברית ד”ר איתי סיסו, מומחה לקוגניציה וביג דאטה; פרופ’ קריסטה אסטרחן, המתמחה בהיבטים קוגניטיביים וחברתיים בלמידה; ופרופ’ ברוך שוורץ, מומחה לאינטראקציה חברתית והתפתחות קוגניטיבית.

הכלים שפיתחה קבוצת החוקרים המשולבת מן הטכניון ומן האוניברסיטה העברית, מאפשרים זיהוי מוקדם של אוכלוסיות סיכון בתוך האוכלוסייה הכללית, כך שהאיתור אינו מוגבל לאוכלוסייה שפונה לסיוע נפשי. המערכת משלבת למידת מכונה ועיבוד שפה טבעית, עם תאוריה וכלי אבחון מעולמות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, תוך שימוש ברשתות נוירונים רבודות.

ד”ר יעקב אופיר צילום: הטכניון

פרופ’ רועי רייכרט מסביר: “כיום אנו מבינים שאיתור נטייה אובדנית אינו יכול להתבסס רק על הבעת מצוקה מפורשת, כמו למשל: ‘אני רוצה למות’. וכן אינו יכול להתבסס רק על נתונים רפואיים רשמיים, כמו נתונים פיזיולוגיים מסריקות מוח, אבחנות פסיכיאטריות ונתונים אחרים מתוך רשומות רפואיות. המאמצים לנבא ניסיונות התאבדות על סמך נתונים דמוגרפיים, פסיכולוגיים ורפואיים לא הניבו הצלחה מרשימה למרות חמישה עשורים של מחקר אינטנסיבי. לכן הבנו שעלינו להרחיב את היריעה, ולתקוף את האתגר מכמה כיוונים, בעת ובעונה אחת”.

לדברי ד”ר יעקב אופיר, הרעיון למחקר נולד בעקבות מותו הטראגי של הילד דוד-אל מזרחי ז”ל, ששם קץ לחייו בגיל 16 בעקבות מעשי בריונות ברשת ובמרחב הפיזי. ד”ר אופיר מסביר: “עד מהרה היה ברור כי כדי לזהות נטייה אובדית בשלב מוקדם מספיק, נדרש מחקר בין-דיסציפלינרי, המשלב חוקרים מתחומים שונים. כך נוצרה אותה קבוצה בין-אוניברסיטאית ובין-תחומית”.

החוקרים גילו כי אנשים עם נטיות אובדניות ממשיות, ממעטים להשתמש בפוסטים שלהם במילים מסוכנות מובהקות, כגון death, kill, suicide. הם משתמשים יותר במילים בעלות קונוטציה שלילית כגון תיאורים שליליים (bad, worst), קללות (bitch, fucking), ביטויי מצוקה רגשית (mad, cry, hurt, sad) ותיאורי מצבים פיזיולוגיים שליליים (sick, pain, surgery, hospital).

כל זאת בשעה שאנשים “לא-אובדניים”, נוטים לבטא יותר רגשות חיוביים, חוויות חיוביות, התייחסויות לדת ולגישות חיוביות כלפי החיים. קורלציה זו תואמת מחקרים רבים, אשר זיהו גורמים חיוביים אלה כגורמי חוסן, בהקשר של מצוקה נפשית ורגשית.

בסך הכול ניתחו החוקרים למעלה מ-80,000 פוסטים שהועלו לפייסבוק על ידי משתמשים בגירים בארה”ב, והשוו את דפוסי השימוש שלהם בשפה האנגלית, עם הציונים שלהם במנעד רחב של מדדים פסיכולוגיים תקפים.

הדוקטורנט רפאל טיקוצ’ינסקי צילום: הטכניון

הדוקטורנט רפאל טיקוצ’ינסקי: “הכוח של האלגוריתם שמבוסס על עיבוד שפה טבעית, מגיע מהיכולת שלו לנתח כמויות בלתי נתפסות של רמזים שפתיים, דבר שבני אדם אינם מסוגלים לעשות. בפרויקט הזה השתמשנו ברשתות נוירונים רבודות, שהן המילה האחרונה בתחום של בלשנות חישובית”.

פרופ’ קריסטה אסטרחן: “למחקר יש חשיבות יישומית רבה באיתור של אנשים במצוקה והענקת עזרה נפשית בזמן. מעבר לכך הוא מדגים את הכוח הגלום בשיתוף פעולה רב-תחומי הדוק ושילוב ידע מתקדם במדעי החברה ובמדעי הנתונים. מצד אחד, השימוש בשיטות חישוביות מתקדמות פתח אפשרויות מחקריות חדשות. מצד שני, השיפור המשמעותי בשיעורי הדיוק הושג על ידי שימוש בתאוריות פסיכופתולוגיות בתוך המודלים החישוביים”.

ד”ר יעקב אופיר מסכם: “בדרך כלל קשה לי עם קלישאות, אבל במקרה הזה אני מאמין שבסופו של יום, פריצת הדרך שהשגנו כאן מסוגלת להציל חיים. אני מקווה שהמחקר הנוכחי מסמן סנונית של תקווה בתחום הבריאות הנפשית”.