שש הפרעות ובעיות נפוצות בבלוטת התריס
פעילות יתר של בלוטת התריס ותת פעילות של בלוטת התריס
בלוטת התריס היא בלוטה קטנה עשויה שתי אונות וצורתה דמוית פרפר הממוקמת בקדמת הגרון כאשר שתי האונות עוטפות את קנה הנשימה. בלוטת התריס, המוכרת גם בשם בלוטת המגן, היא אחת הבלוטות הגדולות ביותר המרכיבות את המערכת האנדוקריני (בלוטות הקשורות בייצור הורמונים) בגופנו. היא משמשת כחוליה בשורת תהליכים הקשורים בייצור ההורמונים בגוף – שתחילתם בהיפותלמוס שבמוח, המשכם בבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ומשם אל בלוטת התריס. המערכת האנדוקרינית אחראית על תיאום פעולות רבות בגוף. בלוטת התריס מייצרת הורמונים המווסתים את חילוף החומרים בגוף ולמעשה אחראית לייצר הורמונים הכרחיים על מנת שכל התאים בגוף יעבדו בצורה תקינה..
מספר הפרעות שונות יכולות להיווצר כאשר בלוטת התריס מייצרת יותר מדי הורמון (פעילות יתר של בלוטת התריס) או לא מספיק הורמון (תת פעילות של בלוטת התריס). ארבע הפרעות שכיחות בבלוטת התריס הן מחלת השימוטו, מחלת גרייבס, זפק וגידולים בבלוטת התריס.
פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם)
פעילות יתר של בלוטת התריס, זהו מצב שכיח בו בלוטת התריס מפרישה כמויות עודפות של הורמוני בלוטת התריס T3 ו- T4. פעילות יתר של בלוטת התריס מופיע בשכיחות של כאחוז אחד בקרב הנשים ופחות נפוצה בגברים. מחלת גרייבס היא הגורם השכיח ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס, והיא משפיעה על כשבעים אחוז מהמאובחנים עם פעילות יתר של בלוטת התריס. סיבות שכיחות נוספות לפעילות יתר של בלוטת התריס, יכולות להיות דלקת בבלוטת התריס, זפק רב קשרי טוקסי ואדנומה טוקסית.
ייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס מוביל לתסמינים כמו: אי שקט, דפיקות לב מואצות, עצבנות, הזעה מוגברת והזעת לילה, רעידות, חרדה, בעיות שינה, עור דק, שיער וציפורניים שבירות, חולשת שרירים, ירידה במשקל, עיניים בולטות (במחלת גרייבס).
בדיקת דם מודדת את רמות הורמון בלוטת התריס (תירוקסין, או T4 ) והורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) בדם. הטיפול הראשוני יהיה, בדרך כלל, טיפול תרופתי שלרוב מספיק כדי להשתלט על המחלה. בדרך כלל הטיפול ניתן למשך שנה. תרופות נגד פעילות יתר של בלוטת התריס כמו מתימזול (טפזול) מונעות מבלוטת התריס לייצר את ההורמונים שלה. לעיתים רחוקות, אם הבלוטה גדולה מאוד או קיימת רגישות לתרופות, תידרש התערבות כירורגית במהלכה כורתים את בלוטת התריס. טיפול זה פותר את בעיית פעילות היתר, אבל כרוך בסיבוכים הקשורים לניתוח עצמו. לאחר הניתוח יהיה צורך בטיפול עקב תת פעילות של בלוטת התריס.
אפשרות נוספת היא טיפול ביוד רדיואקטיבי הניתן בבליעה דרך הפה. טיפול נפוץ, יעיל, פשוט ונחשב לבטוח המבוסס על כך שהיוד מתרכז בתאי בלוטת התריס, הורס אותם ועל ידי כך מקטין את פעילות הבלוטה. רוב החולים שמטפולים בדרך זו יפתחו בשלב מאוחר יותר תת פעילות של בלוטת התריס.
תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם)
תת פעילות של בלוטת התריס היא ההיפך מיתר פעילות של בלוטת התריס. בלוטת התריס אינה פעילה והיא אינה יכולה לייצר מספיק הורמונים. תת פעילות של בלוטת התריס נגרמת לרוב כתוצאה ממחלת השימוטו, ניתוח להסרת בלוטת התריס או נזק מטיפול בהקרנות. גם מצבים הורמונליים כמו לידה, עלולים לגרום לפגיעה בבלוטת התריס. כחמי/שה אחוזים מהנשים יפתחו תת פעילות של בלוטת התריס בחודשים שלאחר הלידה. התסמינים מופיעים כמה חודשים לאחר הלידה וחולפים מעצמם בתוך זמן קצר. תרופות מסוימות כמו ליתיום או אמיודרון או אינטרפרון יכולות גם הן לפגוע בפעילות הבלוטה. חוסר או עודף של יוד בתזונה משפיע גם הוא מאחר שהורמון התירוקסין מכיל יוד שמקורו במזון שאנו אוכלים. תת פעילות של בלוטת התריס יכולה להיות גם מולדת. לעיתים אנשים נולדים ללא בלוטת התריס, או שהם נולדים עם בלוטת תריס לא תקינה.
סיבות נוספות ונדירות יותר כוללות פגיעה באזורים במוח שאחראים להפעלתה של בלוטת התריס (יותרת המוח וההיפותלמוס). סיבות אלו מכונות היפותירואידיזם שניוני, משום שלא מדובר בפגיעה ישירה (ראשונית) בבלוטה. רוב המקרים של תת פעילות של בלוטת התריס הם קלים. תסמינים לתת פעילות בלוטת התריס: עייפות, עור יבש, רגישות מוגברת לקור, בעיות זיכרון, עצירות, דיכאון, עלייה במשקל, חולשה, דופק איטי, תרדמת.
בדומה לבדיקה של פעילות יתר בבלוטת התריס גם כאן, תבוצע בדיקות דם כדי למדוד את רמות ה- TSH והורמון התירוקסין. רמת TSH גבוהה ורמת תירוקסין נמוכה תעיד על כך שבלוטת התריס נמצאת בתת פעילות. רמות אלה יכולות גם להצביע על כך שבלוטת יותרת המוח משחררת יותר TSH כדי לנסות לעורר את בלוטת התריס לייצר את ההורמונים שלה. הטיפול העיקרי בתת פעילות של בלוטת התריס הוא נטילת כדורי הורמון בלוטת התריס. חשוב לקבל את המינון הנכון מרופא מומחה.
מקור מידע – "אתר healthline"