מחקר שישנה את פני הפגים

ד
ד"ר אורי הוכוולד בפגיה צילום: רמב"ם

מומחים בכירים מבתי החולים רמב”ם ובני ציון, פרסמו מחקר פורץ דרך, המכריע במחלוקת שניטשת בעולם רפואת פגים סביב השאלה באיזו שיטה עדיף לתת לריאות תמיכה נשימתית לא פולשנית: האם באמצעות צינורית עבה ויציבה, שפוצעת את אף הפג, או באמצעות צינורית דקה ועדינה

מחלוקת רפואית בין מומחים לפגים, הקיימת במשך שנים בעולם רפואת הפגים, קרובה יותר מתמיד לסיומה: מחקר ישראלי חדש ופורץ דרך, שנערך בבתי החולים רמב”ם ובני ציון בחיפה, חושף נתונים, אשר מאפשרים, לראשונה, לקבל תשובה לשאלה באיזו שיטה לא פולשנית יעיל ובטוח יותר להנשים פגים.

הרקע

פגים רבים נזקקים לטיפולים שונים התומכים במערכות הגוף שטרם התפתחו, או לא התפתחו כראוי, טרם לידתם המוקדמת. אחד הטיפולים הרווחים בפגים הוא הצורך בסיוע בהנשמה. הנשמה בפגים יכולה להתבצע בהנשמה פולשנית עם החדרת צינור לקנה הנשימה (במקרים של מצוקה קשה של הפג), או בהנשמה לא פולשנית, שעושה שימוש במכונה השומרת על הריאות פתוחות ומזרימה את החמצן דרך צינוריות שמוחדרות לאף הזעיר של הפג.

ואולם, גם השיטה הנחשבת פחות אגרסיבית – זו עם הצינוריות המוחדרות לאף, אינה חפה מבעיות. הצינוריות הקשיחות עלולות לגרום נזק, ולעיתים נדירות אף נזק משמעותי, לאפו של הפג. בשנים האחרונות חדרה לשוק טכניקה העושה שימוש בצינורית דקות ועדינות יותר, שמפחיתה את הנזק לאף הפג. לגבי שיטת הנשמה זו נוצרו שני מחנות – אלה המעדיפים את הצינוריות הקשיחות, שנהוג לחשוב שמעניקות תמיכה טובה יותר לריאות הפג, והיא פופולארית כיום ברוב הפגיות בעולם; ואלה המעדיפים את הצינוריות הדקות והעדינות..

המחקר

כעת, מחקר קליני ראשון מסוגו שנעשה על ידי חוקרים ישראליים, מציג נתונים חדשים, ומוכיח כי ניתן להנשים את הפגים ביעילות וללא פגיעה בפניהם. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי JAMA Pediatrics ועל פיו מתאפשר לבצע שינוי משמעותי בטיפול היומיומי בתינוקות רבים הזקוקים לתמיכה נשימתית.

המחקר, אותו הובילו חוקרי בית החולים רמב”ם בחיפה, ד”ר אורי הוכוולד ופרופ’ אמיר קוגלמן, נעשה בשיתוף פעולה עם המרכז הרפואי בני ציון בחיפה, בהובלת פרופ’ אריק ריסקין. המחקר סקר 166 פגים אשר נזקקו להנשמה לא פולשנית. הפגים חולקו לשתי קבוצות בצורה אקראית. כל אחת מהן קיבלה טיפול בהנשמה לא פולשנית, באחת מהשיטות הנהוגות, כאשר המטרה אותה בדק המחקר הייתה היכולת להימנע מהצורך לעבור להנשמה פולשנית, לכל הפחות במשך 72 שעות, זאת על מנת להכריז על הטיפול כמוצלח ויעיל.

“מדובר במחקר מסוג Noninferiority”, מסביר דר’ אורי הוכוולד. “הכוונה היא שאנחנו לא בודקים איזו מן השיטות טובה יותר, אלא מוכיחים שאחת לא טובה פחות מן השנייה. במילים אחרות, רצינו להוכיח שהשיטה החדשה, העדינה יותר, לא פחות יעילה מן השיטה הרווחת”.

מהי הדיעה הרווחת כיום, בקרב רופאי פגיות, עד לביצוע המחקר שלכם?

ד”ר אורי הוכוולד, רופא בכיר בפגייה של רמב”ם, שעמד בראש המחקר: “הדיעה הרווחת בקרב הרופאים היא שהשימוש בצינוריות העבות והנוקשות מאפשר העברת לחץ הנשמה ותמיכה טובים יותר לפגים, לעומת השימוש בצינוריות הדקות, שנתפס כטיפול פחות יעיל. השיטות השונות להנשמת פגים נבדקו בעבר על מודלים שונים, שהובילו למסקנות אלה, אבל אף אחד לא בדק את הנושא מעולם על מטופלים אמיתיים. במקרים מסוימים הפגים, שהונשמו בשיטה האגרסיבית יותר, נפצעו מהצינוריות באפם. לפעמים מדובר בפציעות משמעותיות שהיה לוקח זמן להחלים מהן. אבל הרעיון היה להימנע מהנשמה פולשנית, שכרוכה בסיכונים גדולים יותר, כך שהפציעות הללו היו במקרים מסוימים הרע במיעוטו”.

שימוש בצינוריות הדקות להנשמה לא פולשנית צילום: רמב”ם

התוצאות

מעיבוד נתוני הפגים שנבדקו במחקר עלה, כי בקבוצת ההנשמה באמצעות הצינוריות העבות, זו הנהוגה באופן שכיח בפגיות ברחבי העולם, אחוזי הצלחת הטיפול על פי הקריטריונים שנקבעו, עמדו על 82%. הקבוצה השנייה, זו שנעשה בה שימוש בצינוריות הדקות (השיטה החדשה), הראתה אחוזי הצלחה של 86%, על פי אותם הקריטריונים, ועם אחוז פציעה נמוך משמעותית באפם של המטופלים.

ד”ר אורי הוכוולד מסכם: “המשמעות של תוצאות המחקר היא שהצלחנו להוכיח, בפעם הראשונה, שהשיטה השנויה במחלוקת יעילה באותה מידה כמו זו הרווחת. זה נשמע כמו משהו מינורי, אבל עבור הצוותים המטפלים בפגים, ועבור התינוקות והמשפחות, מדובר בנתון המאפשר שיפור משמעותי בטיפול בפגים. זהו כלי נוסף, לא פולשני ומזיק פחות, מן הטיפולים הנהוגים בפגים עדינים הזקוקים להנשמה. עד היום, בגלל ההחלטות שהיו מבוססות על בדיקות במודלים, בפגיות רבות לא היו מוכנים לעשות שימוש בשיטה הזו כיוון שחשבו שהיא יעילה פחות. כעת ישנה הוכחה. מכיוון שאנו מדברים על טיפול שמרבית הפגים יקבלו בשלב זה או אחר, מדובר בצעד חשוב לכולם”.

לינק לקריאת המחקר המלא בכתב העת הרפואי JAMA Pediatrics:

https://jamanetwork.com/journals/jamapediatrics/article-abstract/2772823