מחלות נוירולוגיות – מורה נבוכים

הפרעות נוירולוגיות משפיעות על תפקודה של מערכת העצבים המרכזית הכוללת את המוח, את גזע המוח, את המוח הקטן ואת חוט השדרה וכן משפיעות מחלות של מערכת העצבים ההיקפית ושל השרירים. מהן מחלות נוירולוגיות? מהם התסמינים שלהן? איך מאבחנים ומטפלים? סקירה

במונח "הפרעות נוירולוגיות" כוללים הפרעות המשפיעות על תפקודה של מערכת העצבים המרכזית (הכוללת את המוח, את גזע המוח, את המוח הקטן ואת חוט השדרה) וכן מחלות של מערכת העצבים ההיקפית ושל השרירים. ניתן לחלק את המחלות הנוירולוגיות בהתאם לגורמיהן או על פי המערכת הנוירולוגית שתפקודה נפגע.

מחלות דיסאימוניות של מערכת העצבים – קבוצת מחלות שבהן הפגיעה במערכת העצבים או השרירים נגרמת באמצעות מנגנון דלקתי, ובעיקר באמצעות מנגנון דיסאימוני שבו מערכת החיסון תוקפת מרכיבים שונים של הגוף. דוגמאות למחלות כאלה הן טרשת נפוצה, מיאסתניה גרביס, פולימיוזיטיס, תסמונת גיליאן ברה ומחלת סי.איי.פי.די.

הפרעות תנועה- קבוצת מחלות שבהן הפגיעה היא במערכת שאחראית לבקרה על תנועות הגפיים והגוף. בשל הפגיעה הזאת מתפתחות הפרעות תנועה שבאות לידי ביטוי בנוקשות, רעד, איטיות, הפרעות הליכה ותנועות לא רצוניות. דוגמאות למחלות האלה הן מחלת פרקינסון, דיסטוניות, כוריאה וטיקים.

אפילפסיה - קבוצת מחלות שבהן התפרקות חשמלית פתאומית במוח גורמת לפרכוסים, לאובדן הכרה, לבלבול או לאובדן זמני של תפקודי מוח.

מחלות צרברו וסקולריות - קבוצת מחלות שבהן קיימת פגיעה בכלי הדם במוח וכתוצאה מכך ישנה הפרעה בהספקת הדם למוח, מה שעלול לגרום לאירועים מוחיים (שבץ). האירוע המוחי יכול להתרחש בעקבות חסימה של כלי דם (למשל, בגלל קריש דם או טרשת עורקים) או בעקבות דימום מכלי דם אל תוך רקמת המוח (למשל, בגלל לחץ דם גבוה(.

מחלות נוירו מוסקולריות  – קבוצת מחלות הפוגעות במערכת העצבים ההיקפית, בשרירים ובחיבור ביניהם. דוגמאות למחלות מהקבוצה הזאת: מחלות הנוירון המוטורי (ALS) ונוירופתיות שונות ודיסטרופיות שרירים.

הפרעות קוגניטיביות - מדובר בסדרה ארוכה של הפרעות כמו הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, הפרעות דיבור, ליקויים בתפיסת המרחב, הפרעות בתכנון פעולה ובשיפוט סיטואציה. מחלת אלצהיימר שייכת לקטגוריה הזאת.

 כאבי ראש יכולים להיות ראשוניים - כלומר לא להיות סימפטום למחלה אחרת. מיגרנה היא דוגמה לכאב ראש ראשוני. לחלופין יכולים כאבי הראש להיות משניים, זאת אומרת להיות סימפטום של בעיה אחרת כלשהי כמו שינויים בעמוד השדרה הצווארי.

תסמינים: מכיוון שמערכת העצבים מפעילה את כל מערכות הגוף, הרי המקור של כמעט כל מיחוש גופני או הפרעה תפקודית עלול להיות נוירולוגי. במיוחד יש לציין כאבי ראש, פנים וצוואר. כאבים בגפיים שהם בעלי אופי נוירולוגי ונוירופתי, כמו דקירות, זרמים ושריפה. סחרחורות. חולשת שרירים. הפרעות בתחושה. חוסר יציבות. הפרעות הליכה. ליקוי בראייה שאינו נובע ממחלה בעין עצמה. הפרעה בריכוז, ליקוי בזיכרון או בכל תפקוד מנטלי אחר. ליקויים בדיבור. הפרעות בשליטה על הסוגרים.

המחלות הנוירולוגיות הן ברובן כרוניות, אך לכל אחת מהן מהלך שונה. כמה מהן מתאפיינות בהתקפים ובהפוגות לסירוגין (כמו, למשל, טרשת נפוצה או מיאסטניה גרביס), אחרות מתאפיינות בהידרדרות כרונית מתמשכת, כמו, למשל, מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר ואיי.אל.אס ויש מחלות נוירולוגיות שנשארות יציבות במשך כל החיים כל עוד מקפידים על נטילת תרופות מתאימות (למשל, חלק מסוגי האפילפסיה והפרעות קשב וריכוז).

עם זאת יש גם מחלות נוירולוגיות שנמשכות זמן מוגבל, ובדרך כלל מבריאים מהן לחלוטין, למשל, מחלת גיליאן ברה, שבאה לידי ביטוי בחולשה של השרירים ונובעת מפגיעה של מערכת החיסון בעצבים ההיקפיים. מחלות נוירולוגיות מסוימות הן כרוניות וגורמות לכאבים עזים ולסבל רב, אך ניתן לטפל בסימפטומים שלהן באמצעות תרופות נוגדות כאבים או באמצעות תרופות מיוחדות למניעת התקפים. במילים אחרות, הסימפטומים של המחלות האלה נמשכים עד שלוקחים את הטיפול המתאים.

אבחון: הצעד הראשון שהנוירולוג נדרש לעשות הוא אבחון מדויק של הבעיה. הפרטים שמוסר החולה על מחלתו והבדיקה הנוירולוגית עוזרים לו למקם את ההפרעה הנוירולוגית ולעמוד על סוג הפגיעה. לאחר מכן יכול הנוירולוג לבחור את בדיקות העזר אשר יוכיחו או ישללו את הערכתו בנוגע לסוג המחלה. סוגי בדיקות: בדיקות הדמיה בהתאם לאזור שנפגע, למשל סי.טי ראש או אמ.אר.איי מוח לבדיקת  חשד לאירוע מוחי. בדיקות דם שונות. ניקור מותני לבדיקת נוזל השדרה. בדיקות נוירו־פיזיולוגיות שונות כמו בדיקת הפעילות החשמלית של השריר, בדיקה של פעילות ההולכה העצבית, בדיקת הפעילות החשמלית של המוח, הערכת התפקוד העצבי של מסילות הראייהו הערכת התפקוד של עצבי השמיעה.

טיפול: מחלות רבות של מערכת העצבים הן כרוניות, ובמקרים כאלה מיועד הטיפול להאט את התפתחות המחלה או למנוע התקפים כדי לשמור על איכות החיים. הטיפול משתנה בהתאם לאבחנה. דוגמאות:

לאחר אירוע מוחי מתבסס הטיפול על שיקום שכולל פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. המטרה היא להחזיר לחולה את איכות החיים שהייתה לו לפני האירוע וכן לנטרל גורמי סיכון כדי למנוע אירוע מוחי נוסף. הכוונה היא, בין היתר, לשמירה על ערכי לחץ דם תקינים ועל רמת כולסטרול תקינה. במחלות שגורמות להפרעות בתנועה, כמו פרקינסון, ניתן לטפל בתרופות שמקלות על האיטיות ועל הרעד, למשל תרופות שמכילות דופמין. במחלות הפוגעות בתפקוד הקוגניטיבי ובזיכרון, כמו אלצהיימר, ניתן לטפל בתרופות המעלות את רמת האצטיל־כולין במוח.

למחלות דיסאימוניות של מערכת העצבים, כמו טרשת נפוצה ומיאסטניה גרביס, קיימות תרופות הן לטיפול בהתקף חריף (תרופות ממשפחת הסטרואידים) והן למניעת התקפים נוספים. באפילפסיה ניתן לטפל בתרופות אנטי אפילפטיות שמאזנות את הפעילות החשמלית במוח ומונעות התקפי פרכוס. בהפרעות קשב וריכוז ניתן לטפל בתרופות מעוררות כמו ריטלין. בכאבי ראש ניתן לטפל במשככי כאבים לפי הצורך. במיגרנות ניתן לטפל באמצעות תרופות ממשפחת הטריפטנים. כמו כן ניתן לטפל במיגרנות באמצעות תכשירים המיועדים למנוע את ההתקפים. בכאבים נוירולוגיים שונים (כמו נוירופתיה סוכרתית, נוירלגיה טריגמינלית ומיחושים על רקע בעיות בעמוד השדרה) ניתן לתת תרופות נוגדות כאבים שמיוחדות לכאבים נוירופתיים.

סימן האזהרה המובהק ביותר שמחייב פנייה מידית לרופא הוא הופעה של תסמין נוירולוגי חדש. למשל, הפרעה פתאומית בדיבור או שיתוק פתאומי של יד או של רגל הם סימני אזהרה לאירוע מוחי, ויש להגיע לטיפול רפואי מהר ככל האפשר. חשוב ביותר לקחת את הטיפול התרופתי כסדרו, שכן הוא מאט את הידרדרות המחלה. אם קיימים גורמי סיכון, חשוב מאוד לנטרל אותם. כך, למשל, יש לשמור על משקל תקין וכן על ערכים תקינים של לחץ דם ושל כולסטרול. כמו כן יש להקפיד על  אורח חיים פעיל. פעילות גופנית – ככל שהמצב מאפשר – משפרת את מצב החולים ברוב המחלות הנוירולוגיות והיא תמיד מומלצת. לעתים גם פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במסגרת של תכנית שיקום יכולים לחולל פלאים.

מקור מידע – "אתר קופת חולים כללית", מאמר מאת ד"ר דנה פלורנטין רופאת הבית של אתר כללית ומומחית ברפואת משפחה; פרופ' ישראל שטיינר מנהל המחלקה לנוירולוגיה במרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון, מקבוצת כללית