ננו טכנולוגיית קורונה

פרופ-דרור-פיקסלר-אוניברסיטת-בר-אילן
פרופ-דרור-פיקסלר-אוניברסיטת-בר-אילן
פרופ’ דרור פיקסלר ראש המכון לננו טכנולוגיה וחומרים מתקדמים צילום: בר אילן

באוניברסיטת בר אילן חוקרים שימוש בננו-חלקיקי כסף, המאופיינים ברעילות נמוכה על בני אדם, כדי לחסל וירוסים על גבי משטחים ציבוריים

המאמצים לרסן את התפשטות נגיף הקורונה מתרכזים בארבעה צעדים עיקריים: התרחקות חברתית (כולל אמצעי הסגר שונים); שימוש נרחב בציוד מגן (כגון מסכות וכפפות); סניטציה נרחבת של שטחים ציבוריים; ופיתוח תרופות וחיסונים. בפקולטה להנדסה שבאוניברסיטת בר אילן, יחד עם המכון לננו טכנולוגיה וחומרים מתקדמים, מפתחים בימים אלו אסטרטגיית התערבות נוספת. מחקר מעניין במיוחד, מעצב מחדש משטחים ציבוריים, באופן שיפחית משמעותית את הפוטנציאל שלהם להעברת הנגיף.

פרופ’ דרור פיקסלר, חוקר בכיר בפקולטה להנדסה וראש המכון לננו טכנולוגיה וחומרים מתקדמים, יחד עם ד”ר יוסי טליוסף, מנהל המכון, עובדים בימים אלו עם אנשי הצוות שלהם על שימוש בננו-טכנולוגיה ליצירת חומרים ננו מהונדסים עם תכונות אנטי-ויראליות. המחקר שלהם מתמקד בננו-חלקיקי כסף, המאופיינים ברעילות נמוכה על בני אדם, ויחד עם זאת פוטנציאל גדול מאוד בחיסול הווירוסים, תכונה שלא קיימת בכסף שאיננו בגודל של ננו.

הצוות מאוניברסיטת בר אילן מציע להטמיע משטחים חדשים, המיוצרים עם ננו חלקיקי כסף, ולצפות משטחים קיימים באמצעות צבע חדשני המבוסס בננו חלקיקים אלו. לזמינותם של משטחים כאלה יכולות להיות השלכות משמעותיות על המדיניות: הן כאמצעי זהירות מקדימים, אשר ישמשו כנגד מגיפות עתידיות, והן במקרה שכבר מתפרצת מגיפה – ואז ניתן להשתמש בחומר זה על מנת לטהר משטחים באזורים ציבוריים.

העבודה של חוקרים אלו איננה מספיקה. גם אם הם יציגו לעולם את המשטחים המיוחדים שלהם, לא בטוח שהם יוכלו לעבור לשימוש מידי, מפני שחומר הכסף מוכר כחומר מסוכן, והרגולציה סביבו לא ברורה. לשם כך נכנס לתמונה פרופ’ אורן פרז, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, מומחה עולמי בתחום הרגולציה, והוא האחראי על הצד המשפטי של העבודה.

המסגרת הרגולטורית השולטת בשימוש בננו חלקיקים מכסף, מורכבת מאוד, ומכילה לקונות משפטיות משמעותיות. ראשית, למרות הסיכונים הנלווים, אין תקני חשיפה ספציפיים הקשורים לננו חלקיקים מכסף. ארגון הבריאות העולמי קבע רמת השפעה לכלל האוכלוסייה, הקשורה לסכום כל נתיבי החשיפה של חמישה מיקרוגרם לק”ג, משקל ליום. שנית, ישנם הבדלים משמעותיים בין הגישות המשפטיות של מדינות מפתח כמו ארה”ב ומדינות האיחוד האירופי. באופן דומה, ברמה הגלובלית ישנם ארגונים שונים העוסקים בשימוש בננו חלקיקים מכסף: ארגון הבריאות העולמי, ארגון התעופה האזרחית הבינלאומית והארגון הבינלאומי לתקינה. כל ניסיון לפתח תגובה מבוססת ננו, לנגיף הקורונה, יצטרך לשקול את המסגרת הרגולטורית כבר בשלב המו”פ על מנת להקל על אימוצם על ידי קובעי המדיניות.

פרופ’ דרור פיקסלר צילום: בר אילן

במחקר של אוניברסיטת בר אילן מתייחסים לגישה זו בשם עיקרון הזהירות המונעת. עיקרון הזהירות המונעת מבוסס על הרעיון שיש לקחת בחשבון חששות בטיחותיים, מוקדם ככל האפשר, בתהליך החדשנות של חומרי ננו או מוצרי ננו. שיטת חשיבה חדשנית זו מספקת דרך לשילוב עקרון הזהירות בתהליך המו”פ. השיתוף פעולה המיוחד הזה מאפשר למהנדסים ולמדענים להיות מוכנים מבעוד מועד על מנת לאפשר למוצר שהם מפתחים להיות מוכן לשימוש ברמה המידית. לפיכך, תפיסת הזהירות המונעת שונה מגישות הערכת סיכונים קונבנציונאליות, השוקלות רק בטיחות כאשר המוצר כבר מפותח במלואו. שתי האסטרטגיות העיקריות במחקר הנוכחי הן, ראשית, להפחית את הפוטנציאל של הננו לגרום לנזק, ושנית, להפחית את החשיפה המתווכת לשחרורם של ננו-חומרים.