אחווה אימהית בהדסה עין כרם

האחות יעל כהן והתינוקת שאימה נפצעה צילום: הדסה
האחות יעל כהן והתינוקת שאימה נפצעה צילום: הדסה

האימא משכונת ואדי ג'וז נפצעה קשה בתאונת דרכים והובהלה להדסה עין כרם. האחות בבית החולים, תושבת ההתנחלות נוקדים, הניקה את התינוקת הרעבה עד שנרגעה

רגעים מיוחדים של אנושיות, חמלה ורגש חוצי דת, לאום וגבולות: האחות יעל כהן, לא יכלה לשאת את הבכי קורע הלב של תינוקת, שהובאה אל מחלקת כירורגית ילדים בה היא עובדת, בעוד אימה של התינוקת נפצעה קשה ואושפזה בבית החולים הדסה אף היא. יעל החליטה לעזור בדרך שיכלה להרגיע את התינוקת שלא אכלה שעות, והניקה אותה בחלב האם שלה עצמה.

יעל כהן המתגוררת ביישוב נוקדים, היא בעצמה אם לשתיים ובהן תינוקת בת שנה ושלושה חודשים. במסגרת המשמרת שלה בבית החולים, יעל נקראה להצטרף לצוות המטפל בשתי אחיות, אשר נקלעו עם הוריהן ואח נוסף לתאונת דרכים קשה, במהלכה נפצעו כול נוסעי הרכב.

ההנקה בבית החולים צילום: הדסה

מדובר במשפחה מוואדי ג'וז, שכללה זוג הורים, שלושת ילדיהם והדוד. הם היו בנסיעה מאזור חברון, כאשר תאונה קשה שאירעה בין רכבם לבן משאית גדולה, הביאה למחיצת הרכב המשפחתי, שנותרו ממנו רק שרידים. "אנשים לא מאמינים שמישהו יצא חי מן התאונה הקשה הזו, כשהם רואים את הרכב", מספר אחיו של אב המשפחה. "כולו היה מעוך, מכל כיוון היו פגיעות פח ושברים".

אם המשפחה, אשר נפגעה באורח קשה פונתה יחד עם שתי בנותיה ליחידת הטראומה בהדסה עין כרם, בעוד האבא פונה לשערי צדק עם הבן השלישי. "המשפחה פונתה להדסה כשהאמא במצב מעורפל, סובלת משברים בגוף ובפנים ולא מסוגלת לתפקד כמובן. אנחנו קיבלנו לטיפולנו את שתי הבנות, בת 6 ובת 4 חודשים, אשר היה ברור שלא נפריד ביניהן", משחזרת יעל כהן בהתרגשות. "ככל שנקפו השעות, ניסינו לאושש אותן. שתיהן סבלו מחבלות שונות והיו כאובות".

יעל כהן: "את בת ה-6 הצלחנו לשכנע לאכול ועודדנו אותה בהמון חום וחיוכים, אך התינוקת, שרגילה להנקה בלבד, סירבה לבקבוק וכבר התחלנו להכין אותה לתוכנית הזנה נוזלית. בינתיים, הגיעו בני המשפחה – דודים וגיסים, וגם הם נואשו. התינוקת המשיכה לעמוד בסירובה לאכול. כשהגעתי כדי להצטרף לצוות שמטפל בבנות, ראיתי את המאמץ הגדול של הצוות לסייע לתינוקת ואמרתי לעצמי שחייבים לעזור לקטנה שלא הפסיקה לבכות. כבר בשנייה הראשונה, ראיתי כמה שהיא רעבה ומייד עלתה המחשבה שהיא חייבת לאכול. שאלתי אם היא לוקחת בקבוק, וכשהבנתי שלא, ושניסו שעות ארוכות להאכיל אותה אמרתי לאחות שלידי: וואו, אולי אני אניק אותה"?.

זה בא לך באופן טבעי?

יעל כהן: "כן. זה לא היה מוזר בכלל להציע את זה, למרות שאף פעם לא הנקתי תינוק אחר. האינסטינקט האימהי הוא שדיבר והוא שכיוון אותי. נתתי לה עוד דקה לראות אם היא נרגעת, אבל היא הייתה רעבה כל כך. שאלתי את הדודה שטיפלה בה אם תרצה שאניק, ממש רציתי לשמוע שזה בסדר מבחינתה, והיא מייד התלהבה והודתה לי בפנים שמחות. היא כבר הייתה חסרת אונים ולא ידעה מה לעשות. אלו היו שעות ארוכות שהיא לא אכלה, אז היה ברור שאני הולכת על זה, ופשוט התיישבתי, לקחתי אותה אליי, הרגעתי והנקתי אותה. ופתאום השתרר שקט, היא נרגעה, אכלה ברעבתנות. הדודה מאוד הודתה לי, ובסוף המשמרת הגיעו עוד קרובי משפחה שרצו להגיד תודה".

מה זה עשה לך?

יעל כהן: "אני בעצמי התרגשתי לגמרי. אני כל כך מבינה את המצב הזה, יש לי שתי בנות שהיו סרבניות בקבוקים, ורק ינקו, והיה לי הכי ברור בעולם שכשצריך להניק, לא חושבים על כלום, רק על התינוקת הבוכה מרעב. כאמא, זה שבר אותי לראות אותה סובלת. גם רעבה, גם אמא לא לידה, וגם הדבר היחיד שמרגיע אותה לא זמין. לכן לא היססתי. לא ממש משנה מי המשפחה שעומדת מולי, זה היה חייב לקרות. גם בתפקיד שלי כאחות במחלקה לכירורגיית ילדים בהדסה עין כרם,
אני לא שואלת מי המשפחה, אני מטפלת בילד ובהם, עוטפת בכל הכלים והחמלה שיש במצבים הקשים. זו מחלקה שבה הילדים מטופלים כשהם לפני ניתוח ואחריו, והמשפחות זקוקים ליד מלווה, מכוונת".

דודה של התינוקת, שנכח ברגעים המרגשים בהם התינוקת החלה לינוק: "כשהבנו שהתינוקת סוף סוף יונקת, אחרי הרבה שעות שבהן לא אכלה ולא שתתה ורק בכתה, רצינו להגיד לאחות מהדסה תודה. זה לא דבר שכל אישה הייתה עושה". במקביל, המשפחה אינה משה מצידה של האם, ומתעדכנת במצבו של האב בבית החולים הירושלמי בקצה השני של העיר, שעבר אף הוא ניתוח. התינוקת בת ה-4 חודשים טופלה עד להחלמתה המלאה במחלקת כירורגית ילדים, בהדסה עין כרם, ושוחררה לביתם של הדודים והדודות, שמטפלים בה במסירות, בעוד ההורים יאלצו לעבור עוד הליכים רפואיים בבית החולים.

"ככל שעברו שעות המשמרת", מסכמת יעל כהן, "הפנמתי יותר ויותר את המשמעות של מה שקרה, ובעלי ששמע על האירוע ממש התרגש שעשיתי את זה. מבחינתי, זה היה המעשה הכי נכון וטבעי לעשות".