המגפה עשתה טוב למקצוע

לרגל "יום האחות הבינלאומי": לילי פרלמן, האחות הראשית של שירותי בריאות 'כללית', מדברת על השינויים הצפויים במקצוע

היום, 12 במאי 2020, מצוין ברחבי העולם "יום האחיות והאחים הבינלאומי", שיעמוד השנה בצל המאבק בנגיף הקורונה. בקופת חולים כללית, יוארו הערב מרפאות ובתי חולים נבחרים בכחול-ירוק, צבעי המדים של האחיות והאחים. 'כללית' מצטרפת בכך ליוזמה עולמית להאיר מוסדות בריאות בצבעי כחול-ירוק, כמחווה לפועלם של האחיות והאחים בימי שגרה בכלל, ובתקופת הקורונה בפרט. בנוסף, יערכו מגוון פעילויות במרפאות ובבתי החולים ובכללן חלוקת תעודות הוקרה.

המועד, 12 במאי, ניבחר כאות הוקרה למייסדת מקצוע הסיעוד המודרני, האחות הסיעודית הבריטית פלורנס נייטנגל, שנולדה בתאריך זה בדיוק לפני 200 שנה. לרגל מאתיים שנה להולדתה, הוחלט מראש, עוד לפני שפרצה מגפת הקורונה, כי שנת 2020 תצוין בשורה של אירועים במוסדות הרפואיים ברחבי העולם כשנת האחות הבינלאומית.

פלורנס נייטינגל חיה בין השנים 1820 עד 1910. עבודתה פורצת הדרך בתחום הסיעוד, בלטה במהלך מלחמת קרים, שפרצה בשנים 1853 עד 1856 בין צבא רוסיה לבין צבאות בריטניה, צרפת והאימפריה העות'מנית. נייטינגייל הקימה בשנת 1860 את בית הספר החילוני הסיעודי הראשון בעולם בבית החולים סיינט תומאס בלונדון. אחיות ברחבי העולם, שמקבלות רישיון לעבוד במקצוע בתום לימודיהן, נשבעות את "שבועת נייטינגייל".

"נייטנגל חוללה מהפך בטיפול בפצועי מלחמת קרים, שעה ששיפרה באופן דרמטי את תנאי ההיגיינה שלהם, והביאה לירידה משמעותית בשיעורי התמותה. למעשה, בתי החולים המודרניים, התחילו לפעול בבמתכונתם הנוכחית, הודות לפעילות שלה", אומרת לילי פרלמן, האחות הראשית של שירותי בריאות כללית. "השבוע אנחנו סוגרים מעגל. 200 שנים לאחר לידתה, אנו מתמקדים בעקרונות שפלורנס נייטינגייל היתוותה כדי להיאבק בנגיף הקורונה – שמירה על היגיינה, מניעת זיהומים, קבלת החלטות מבוססות נתונים ומתן יחס אישי למטופלים. העקרונות שלה הם נר לרגליהם של מיליוני אנשים, העוסקים במקצוע הסיעוד ברחבי העולם. בימים אלה, על רקע הקורונה, פעולות פשוטות של שטיפת ידיים, לבישת מסיכת מגן ושמירה על היגיינה, הן עדיין מצילות חיים יותר מכל טכנולוגיה מודרנית".

לילי פרלמן (62), תושבת רמת השרון, זוכרת עד היום את האחות בבית הספר שלה, שהותירה בה רושם רב כילדה. לפני כשלוש שנים, הפכה בעצמה ממטפלת למטופלת, אחרי שאובחנה כחולה בסרטן השד והחלימה. בעבר שימשה כאחות הראשית של בית חולים מאיר בכפר סבא, ולפני כעשור עברה להנהלה הראשית של הכללית, ושימשה תחילה כאחות הראשית של בתי החולים והיום כאחראית על כל מערך האחיות והאחים הגדול בישראל הכולל 14,000 איש העוסקים בתחום ב-14 בתי חולים ובמאות מרפאות בקהילה בכל רחבי הארץ.

"האחיות מטפלות בכל מעגלי החיים האפשריים", היא אומרת. "מההיריון והלידה, ועד הזקנה. האחיות מטפלות ב-100% מן החולים, 100% מן הזמן, ב-100% מהמקומות. אני מאוד גאה באחיות הכללית".

יהיו שינויים במערך האחיות אחרי תקופת הקורונה?

"המגיפה עשתה טוב למקצוע, בהיבט של תדמית. האחיות מאוד מגויסות ומחויבות. זה ב-DNA של מי שבחר במקצוע הזה. גם בתקשורת הייתה הרבה יותר בולטות לאחיות. אבל יחד עם זאת, הקורונה הציפה כמה נושאים בעייתיים. למשל נושא הטיפול בחולים קשים ומונשמים, שדורש משאבים מאוד גדולים. חולה המחובר לאקמו, דורש צוות צמוד של רופאים, טכנאים ואחיות סביבו 24 שעות. ידענו את זה גם קודם, אבל הקורונה הדגישה את המחסור החמור בכוח אדם בתחום טיפול נמרץ, גם בימים כתיקונם. האחיות הן אחד המשאבים הנדרשים ביותר עבור טיפול בחולים קשים".

איך מתמודדים עם המחסור בכוח אדם?

"בשירותי בריאות כללית, התחלנו בהכשרה מאוד מסיבית של אחיות טיפול נמרץ, מיד עם פרוץ המשבר. לקחנו אחיות שעברו הכשרה בעבר, אך לא עבדו בזה, ועשינו ריענון. לקחנו גם אחיות מהקהילה והכשרנו אותן. אבל טיפול טוב, דורש גם ניסיון. למזלנו, בסופו של דבר לא נדרשו להפעיל את כל מערך הטיפול הנמרץ, כפי שהתכוננו על פי חלק מהתרחישים".

יש שינויים שנדרשים מהמערכת לאחר הקורונה?

"צריך להגדיל את מערך הטיפול הביתי. יש לנו היום יכולת לטפל בחולים מאוד מורכבים בטיפול ביתי. זה יקל על הצפיפות בבתי החולים. מדובר במהלך מאוד חשוב. הקורונה רק הדגישה את הבעיה".

לכמה מטופלים ביתיים 'כללית' ערוכה כיום?

"כיום יש כמה מאות מטופלים ביתיים. יש לנו היכולת לתת מענה ליותר ויותר מטופלים, אבל צריך לזכור שזה דורש גם משפחה תומכת, שלא תמיד ישנה. בכל מקרה, זה הכיוון שהמערכת הולכת אליו, וכך גם משרד הבריאות".

העובדה שעברת בעצמך אשפוז וטיפול כחולה, במחלה לא פשוטה, העניקה לך נקודת ראייה שונה?

"זה חידד אצלי כמה דברים. כשאתה חולה, יש כאבים שאי אפשר לקחת ממך, אבל יש כאבים שכן אפשר לקחת ממך – וזה הכאב שמסבים לחולים ההליכים הביורוקרטיים. כשחלתי בסרטן, הבנתי שהביורוקרטיה היא המפלצת השנייה, שמלווה שאת מפלצת הסרטן, ואני עוד הייתי חולה עם מעין פריווילגיות, כי הכרתי את המערכת ואני באה מתוכה. ישראלי שחולה במחלה כרונית, חייב להתעסק עם מערכת שלמה, כולל ביטוח לאומי, מס הכנסה ועוד. פה צריך לתת את הדעת כיצד מפשטים את המערכות הללו".

זה אפשרי?

"בוודאי. למשל יש פרויקט יפה של ביטוח לאומי, יחד עם בתי החולים, שבמסגרתו מסדרים עבור מאושפז את סוגיית ההכרה בנכות כבר בזמן האשפוז. למשל מישהו שעבר תאונת דרכים. ככה המטופל רואה את הכסף עוד לפני שהוא משתחרר מבית החולים. צריך לעשות יותר ויותר שיתופי פעולה כאלו בין המערכות. אנחנו מובילים שיתופי פעולה כאלו אם זה עם הרווחה בקהילה ועם משרד לאזרחים ותיקים, אבל חייבים להרחיב את זה עוד".

האם השם של המקצוע בארץ יישאר "אחות", למרות שיש הרבה אחים במערכת?

"אנחנו חושבים על זה הרבה. בערך 20% מהצוותים הסיעודיים הם אחים. אני מקפידה לכתוב 'אחים ואחיות'. גם באנגלית המילה Nurse היא בקונוטציה נשית. ניסינו לקבל הצעות להחלפת השם, אבל מה שקיבלנו עד עכשיו, לא אהבנו. גם את המילה 'סיעוד' אני לא אוהבת, כי היא יוצרת אצל אנשים אסוציאציות של מטפלות. אז הנה, אני קוראת לציבור לסייע לנו ולבוא עם רעיון, להציע שם חדש למקצוע שיענה גם על העניין המגדרי".