שבר באצבעות כף יד

Hand-fractures
Hand-fractures
צילום: שטרסטוק

שברים באצבעות שכיחים מאוד בקרב ספורטאים, בעיקר שחקני כדורסל, כדור יד וכדורעף

ספורטאים רבים חווים שבר באצבעות כף היד. שחקני כדור יד, כדור עף וכדורסל המשתמשים באצבעותיהם, הם הסובלים העיקריים משברים אלו. שברים בעצמות המסרק ובגלילי האצבעות הינם השברים השכיחים ביותר בכף היד ובייחוד בגילאי עשר עד ארבעים. שברים בגלילים שכיחים יותר באצבעות האגודל והאמה, האצבע השלישית, היות והן חשופות יותר בזמן מלאכת כפיים וספורט.

את שברי המסרק ניתן לסווג על פי מיקום השבר לאורך המסרק. הכוונה לשברים בראש וצוואר המסרק, שברים בגוף המסרק ושברים בבסיס המסרק. את שברי הגלילים מקובל לסווג לשברי קצה, שברים תוך מפרקים ושברים בגוף הגליל.

שברי הקצה נובעים לרוב משברי מעיכה של הגליל המרוחק באזור הציפורן, כגון פטיש המכה על הציפורן. לשברים אלו נלווה בדרך כלל שטף דם מתחת לציפורן. שברים תוך מפרקיים ושברי גליל נובעים מחבלות סיבוביות לאצבע, וכן חבלות מעיכה או תלישה, חבלות הנפוצות מאוד בספורט. בשברים אלו יופיעו תסמינים של נפיחות, כיחלון, כאב בהנעת האצבע, הגבלה בתנועות המפרקים הבין גליליים ועיוות צורה של האצבע. בנוסף תיתכן נחיתה של החלק העליון באצבע.

בכל חבלה באצבעות, המלווה בתסמינים, יש לפנות לרופא לבדיקה וביצוע בדיקת דימות לצורך הערכה ואבחון. איחור באבחנה או העדר אבחנה נכונה יכול לגרום למוגבלות וכאב בתפקוד האצבע והיד. שבר שלא אובחן במועד, עלול להתחבר בעמדה לא תקינה של האצבע, דבר הגורם לעיוות קבוע של האצבע הפגועה ומפריע להפעלת האצבע ולתפקוד תקין של היד. עיוות מעין זה, גורר לעיתים צורך בניתוח לתיקון העיוות. שברים המערבים את המפרק ומתחברים בעמדה לא תקינה, עלולים לגרום לשחיקה של הסחוס במפרק, כאב והגבלה בתנועה.

הגבלה בתנועת מפרקים הקטנים של האצבעות, הינה תופעה שכיחה לאחר שברי עצמות כף היד. כאשר גורמי הסיכון להגבלה בתנועות הינם, קיבוע ממושך מעל 4 שבועות, הידבקויות של גידים או מעטפות המפרקים, שברים מרובים באצבעות, ועוד. בנוסף יתכנו זיהום, אי חיבור וקרע גידים מכופפים או מיישרים הינם סיבוכים יותר נדירים בשברי עצמות כף היד.

שברים יציבים, שאינם נוטים לתזוזה משנית בזמן קיבוע, או שברים תוך מפרקיים ללא תזוזה, מקובל לקבע לתקופה של שלושה שבועות. בניגוד לשברים בעצמות הארוכות, נהוג לקבע את שברי הגליל על ידי חבישת אצבע לאצבע, או על ידי סדי אלומיניום המותאמים לגודל החבלה. הרופאים עושים זאת על מנת לקבע רק את האזורים הדורשים קיבוע כדי לאפשר הפעלה של המפרקים שאינם מעורבים.

שברים שאינם יציבים, כגון שברים רוחביים, שברים הגורמים לעיוות ציר של האצבע, שברים תוך מפרקיים עם תזוזה, או שברים פתוחים – נוהגים לקבע על ידי סוגי מקבעים שונים. מדובר בקיבוע על ידי מסמרים, ברגים, פלטות וברגים ומקבעים חיצוניים.

מקור המידע – אתר “בית חולים העמק”, אתר “האגודה הישראלית לכירורגיה של היד”.