מרפאת קדחת ים תיכונית

פרופסור שי קיויתי צילום: מאיר
פרופסור שי קיויתי צילום: מאיר

מרפאה חדשה נפתחה בבית החולים בכפר סבא בראשות פרופ’ שי קיויתי, מנהל המערך לראומטולוגיית מבוגרים, בשיתוף פרופ’ יוסף עוזיאל, מנהל היחידה לראומטולוגיה ילדים, וד”ר רובי חביב מנהל המרפאה למחלות אוטואינפלמטוריות בילדים

מרפאה חדשה לטיפול בקדחת ים תיכונית נפתחה בבית החולים מאיר בכפר סבא. המרפאה בראשותו של פרופ’ שי קיויתי, מנהל המערך לראומטולוגיית מבוגרים, פועלת בשיתוף פרופ’ יוסף עוזיאל, מנהל היחידה לראומטולוגיה ילדים, ועם ד”ר רובי חביב מנהל המרפאה למחלות אוטואינפלמטוריות בילדים, על מנת לתת מענה מתקדם והוליסטי לכלל הגילאים של החולים במחלה.

ראומטולוגיה הוא התחום הרפואי העוסק במחלות דלקתיות וניווניות של המפרקים, ומחלות דלקתיות וגנטיות ברקמות רכות וברקמות חיבוריות כגון גידים, רצועות ושרירים. קיימות מעל 100 סוגי מחלות כאלה, ובהן מחלות דלקתיות מערכתיות, מחלות דלקתיות המערבות את עמוד השדרה, מחלות הנגרמות מבלאי ושחיקה, מחלות הנגרמות מהפרעות בחילוף חומרים, מחלות אוטו-אימוניות, פיברומיאלגיה, זאבת, שיגרון ועוד.

מחלת FMF – Familial Mediterranean Fever, המכונה קדחת ים תיכונית, הינה מחלה גנטית נפוצה יחסית בישראל, בעיקר בקרב יוצאי עדות המזרח ובקרב אוכלוסייה ערבית ודרוזית. על פי ההערכות, ישנם בישראל כ 15-20 אלף חולים במחלה. לרוב היא מופיעה בגילאי הילדות המוקדמים (3-5). יחד עם זאת, לא נדיר גם למצוא את הופעתה בגילאים מבוגרים יותר (20 ומעלה). הביטוי העיקרי של המחלה הוא התקפי חום וכאבים בבטן, בחזה ובמפרקים. באזורים הכואבים מופיעה דלקת סטרילית, ללא חיידקים או וירוסים, והיא נובעת מתגובה תוקפנית של הגוף כלפי עצמו. סיבת התגובה התוקפנית של הגוף לא פוענחה עד היום. התגובה המקומית בגוף הינה הצטברות תאי דם לבנים, המפרישים מתווכי דלקת ואנזימים, הגורמים לכאב רב, לתופעות של דלקת, לתחושת מחלה ולעליית חום הגוף.

התסמינים הנפוצים ביותר למחלה: חום וכאבי בטן משתקים, דלקת בקרום הריאה, בה מורגשים כאבים בעת נשימה עמוקה בחזה, דלקות מפרקים בעיקר באזורי הקרסוליים והברכיים, ודלקת בקרום הלב. ללא טיפול מתאים, מתרחשת פגיעה כלייתית חמורה, שקיצרה עד לפני כמה עשרות שנים באופן משמעותי את תוחלת החיים של הסובלים ממנה. בעשור האחרון התווסף לסל הטיפולים כולכיצין, טיפול ביולוגי המיועד לחולים הנמצאים במצב קשה יותר של המחלה, או לא מגיבים לטיפול המוכר, המאפשר לתת מענה מיטבי לכלל החולים בה.