אחות המיון שריגשה את העולם הפכה למיילדת

לפני שלוש שנים כבשו את התקשורת העולמית צילומי אחות חדר המיון בהדסה, אולה אוסטרובסקי זק, מניקה תינוק פלסטיני שאמו נהרגה בתאונת דרכים. ממקומה החדש, כמיילדת בבית החולים העמק, היא אומרת: "למרות שאני בעצמי בהריון, לא ויתרתי על עבודתי בחדרי הלידה בתקופת הקורונה"

ביום שלישי השבוע, 5 במאי 2020, יחול יום המיילדות הבינלאומי, המצוין בחמישים מדינות ברחבי העולם מדי שנה בתאריך זה. לכבוד האירוע, אתר "מדניוז" חזר אל אחות חדר המיון בהדסה עין כרם, שתמונות שלה ריגשו רבים בכול העולם לפני שלוש שנים – ומאז היא הספיקה להפוך למיילדת בבית חולים העמק בעפולה.

תזכורת: לפני שלוש שנים, אולה אוסטרובסקי-זק, אז אחות בחדר המיון בבית החולים הדסה עין כרם, ריגשה רבים בארץ ובעולם כאשר הניקה את התינוק הפלסטיני שאביו נהרג בתאונה ואימו נפצעה קשה מאוד. יאמן התינוק, שניפצע קל בתאונה, סירב לקחת בקבוק ובכה במשך שעות ארוכות, עד שאוסטרובסקי-זק הגיעה למשמרת שלה במיון ובלי לחשוב בכלל על העניין או לייחס לכך משמעות מיוחדת הניקה את התינוק. באותה תקופה היא עצמה הייתה אם לתינוק מעט גדול יותר מאשר יאמן. מה שעבורה ניראה כמעשה הכי טבעי והגיוני הפך במהרה לסיפור תקשורתי בינלאומי.

אוסטרובסקי-זק ממשיכה לקבל עד היום תגובות על האירוע ההוא מלפני שלוש שנים: "באותו ערב שישי, צה״ל ומד״א פינו את הפצועים מהתאונה להדסה עין כרם. האם עברה מספר ניתוחים ויאמן נשאר במיון ילדים. הוא היה אז תינוק בן 9 חודשים, יונק בלעדי וסרבן בקבוקים או מאכלים מוצקים. דודה שלו, שהגיעה מאוחר יותר לבית החולים, הסבירה שהתינוק רק יונק וצריך מישהי שתניק אותו. בתור אמא לתינוק יונק משלי, היה לי ברור שבמשמרת הזו אשלב גם הנקה ליאמן. שום דבר אחר לא הרגיע את הבכי שלו, למרות שקיבל משככי כאבים חזקים מאוד. המשכתי להניק אותו גם אחרי אותה משמרת, עד שהתרגל בהדרגה לבקבוקים. הסיפור הפך לויראלי בכל העולם ועד עכשיו, כמעט שלוש שנים אחרי, אני מקבלת הודעות נרגשות מכל העולם כי הסיפור זוכה לשיתופים מחדש. אני שמחה שהייתה לי הזדמנות להראות לעולם עוד גוון של יוזמה ונתינה במקצוע האחות, אבל אפילו יותר מזה, להראות לעולם את הפנים האמיתיות של הנשים בישראל".

למה את מתכוונת באמירה להראות לעולם את הפנים האמיתיות של הנשים בארץ?

"מהתגובות שאני מקבלת מהעולם, מתברר שהרבה אנשים לא ידעו שאזרחים פלסטינים מטופלים בבתי חולים ישראלים, וזוכים לטיפול מיטבי גם אם אין להם כיסוי ביטוחי. רבים בעולם מופתעים מזה שיהודים מטפלים בערבים וערבים ביהודים. דו קיום ושוויון במערכת הבריאות הישראלית, קיבלו כותרות בכל העולם, ואני שמחה שיכולתי לתרום לכך את תרומתי הצנועה בזכות הסיפור המיוחד הזה".

השתתפת במפגש הראשון שלו עם אימו?

"כן, זה היה מפגש קורע לב עבור כל מי שנוכח שם. האם הייתה פצועה מאוד קשה והייתה משותקת. הסבא והסבתא הביאו אותו למפגש שלושה חודשים אחרי התאונה, כאשר יאמן כבר הבריא והיה ללא פצעים חיצוניים, והאם הייתה בהכרה. ראו שיאמן מזהה את אמא שלו, אבל הוא לא ראה אותה שלושה חודשים, ובגיל הזה זה קריטי. האם בכתה הרבה. הנחנו אותו עליה אבל בשל השיתוק היא לא יכלה לחבק אותו. האם לצערי נפטרה חצי שנה אחרי התאונה. לפחות היא זכתה לראות שהבן שלה בסדר ושהוא גדל באהבה אצל הסבים שלו".

אתם עדיין שומרים על קשר?

"אני שומרת על קשר טלפוני עם המשפחה של יאמן סביב החגים. סבא שלו שולח לי תמונות של יאמן וכל הזמן מזמין אותי לחברון. בתרבות האיסלאם, אישה שמניקה תינוק יותר מחמש פעמים בעצם הופכת לאמא שלו, ואפילו ישנו איסור לחתן את הילדים שלה עם התינוק שהיניקה שכן הם נחשבים לאחים. אין לי קשר לאיסלאם, אבל אני חייבת לציין שבאמת הרגשתי חיבור מאוד חזק לילד הזה, בעקבות ההנקה. אין כמעט יום שאני לא חושבת עליו. בתקופה הראשונה בסמוך לתאונה, אחרי שהגיע הזמן שלו להשתחרר מבית החולים, היה לי ממש קשה להיפרד ממנו. גם לאחר המפגשים הבאים שלנו במזרח ירושלים, ובהדסה עין כרם, היה לי ממש קשה לשחרר. חלב אם באמת מחבר בעוצמה חזקה. המציאות שלנו מורכבת מאוד, אבל אני רוצה להאמין, אולי בצורה קצת נאיבית, שכל אחד יכול לעשות שינוי קטן במיקרו לשיפור המציאות במאקרו".

היום אולה אוסטרובסקי-זק היא מיילדת במרכז רפואי העמק בעפולה. המעבר מחדר מיון לחדר לידה היה טבעי עבורה. אוסטרובסקי-זק מסבירה: "כדי להיות מיילדת, צריך קודם כל להיות אחות. אז בחרתי את המחלקה הכי קרבית במיון של הדסה. דווקא מהמקום של טיפול במקרים קשים, ובאנשים שלעיתים מגיעים על סף מוות, היה בי כבר הצורך להיות בצד השני של הסקאלה של בית החולים. המחלקה לרפואה דחופה בהדסה עין כרם, תמיד תישאר אצלי בוורידים, אבל רציתי כבר להיות במקום של הבאת חיים, שזה היה החלום שלי לשמו הגעתי להסבה לסיעוד".

סיפור הנקת התינוק הפלסטיני אינו הדבר היחיד יוצא הדופן אצל אולה אוסטרובסקי-זק (37), אם לשלושה, ורביעית בדרך. הדרך שעשתה עד למציאת מקומה כמיילדת, הייתה בהחלט לא שגרתית. היא נולדה במוסקבה. בגיל חמש החלה לרקוד. כאשר הייתה בת שמונה עלתה עם משפחתה לארץ. תחילה שוכנו בבני ברק, ובהמשך עברו לתל אביב. אולה המשיכה בלימודי מחול בבית הספר למחול של מרכז "ביכורי העתים", בתיכון לאמנויות עירוני א' בתל אביב, ובלהקת המחול בת דור. היא אף הייתה משתתפת בולטת בעונה השלישית של תוכנית הטלויזיה "נולד לרקוד".

אולה השלימה תואר ראשון ותואר שני במחול, עם תעודת הוראה, באקדמיה הגבוהה למחול בירושלים. תוך כדי הלימודים השתלבה בלהקות המובילות בארץ, בהן ורטיגו וקולבן דאנס. בקולבן דאנס הכירה את מי שהפך לבעלה, וובה זק, רקדן ומורה לריקוד. לפני 13 שנה הם עברו לגור בקיבוץ נתיב הל"ה, בעמק האלה, בעקבות כפר אומנות אקולוגי שהקימה להקת ורטיגו.

המפנה בחייה התרחש תקופה קצרה אחר כך, בעת שילדה את בתה הבכורה. החוויה בחדר הלידה גרמה לה להבין שהיא בעצם רוצה להיות מיילדת. כדי לחסוך כסף למימון לימודי הסיעוד, אוסטרובקי-זק שינתה כיוון לחלוטין, והשתלבה כסמנכ"לית שיווק ביקבי עמק האלה. "התפקיד הזה, אף שהיה משמעותי ודרש ממני הרבה, בסופו של דבר נועד לאפשר לי לחסוך ולהתארגן לקראת הגשמת החלום שלי", היא מספרת. את לימודי הסיעוד עשתה בבית הספר לסיעוד בהדסה, שם המשיכה כאחות במיון בדרך להתמחות במיילדות.

זה מעבר מאוד חד בקריירה שלך, מרקדנית מקצוענית, לאחות חדר מיון ואחר כך למיילדת?

"החוויה האישית שעברתי בחדר לידה הייתה כל כך עוצמתית ומעצימה, והטיפול שקיבלתי מהמיילדות שהיו איתי בלידה, גרמו לי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות. היה שם משהו נטול אנכיות מצידן. היה שם רק הצורך שלהן להעניק לי ולהיות שם בשבילי. כרקדנית הייתי רגילה לשאוב את הכוחות ממחיאות הכפיים של הקהל. לעומת זאת, המיילדות שואבות את הכוחות מן הנתינה שלהן, ומן היכולת שלהן להעניק. פשוט רציתי להעביר את התחושה הזו הלאה. אגב, גם בלידה יש המון תנועתיות, בעיקר בלידות הטבעיות, אז הריקוד לא עוזב אותי גם בתחום הזה. אני מרגישה שדווקא בחדר לידה יש לזה המון מקום. אין לידה ללא תנועה. גם האמא מתנועעת וגם העובר, יורד, מתברג ומסתובב ממש כמו בריקוד. הלידה היא בעצם ריקוד בדואט של אמא והתינוק שלה בדרך אל אוויר העולם. אני מצטרפת לשם, וזה הופך לטריו. בימים אלו אני עוסקת במחקר בנושא 'תנועתיות בלידה' במסגרת התיזה שלי בסיעוד, בהנחית פרופ׳ דפנה כרמלי באוניברסיטת חיפה. זה מאפשר לי לשלב את עולם המחול ממנו הגעתי במקור, עם עולם המיילדות שזה עולם שאני חיה ונושמת אותו היום".

איך זה להיות מילדת בתקופה כל כך מורכבת?

"מגפת הקורונה לא פוסחת על נשים בהריון, וגם חולות קורונה מגיעות ללדת. זו מציאות מורכבת ללדת בה, וגם ליילד בה. בייחוד שאני עצמי בהריון מתקדם למדי בימים אלו. יש הרבה מאוד רבדים לעשייה הזו בימים כאלו מורכבים. יש מתחם קבלה נפרד לחולות מאומתות, אבל יש גם יולדות שמתגלות כחשודות תוך כדי הטיפול. אישה שהיא בלידה – היא בלידה, אי אפשר לעצור את הלידה. חולות קורונה באות ללדת בין שהן יודעות שהן חולות ובין אם לאו. ואנחנו באופן טבעי מעורבבים כולנו באותה קלחת".

את לא מפחדת ליילד בתקופת הקורונה בעודך בהריון?

"החשש קיים כמובן. מנגנון המחלה עדיין בשלבי מחקר, וההשפעות שלו על נשים בהריון ועוברים עדיין לא ידועות עד הסוף. יחד עם זאת, אנו נמצאים בתקופה שבה כל הצוותים הרפואיים מתגייסים, ואני בתוכם. לא רציתי לוותר בשום אופן על התקופה הנוכחית בחדר לידה, למרות שאני נמצאת בסיכון יתר".

היולדות, שאת מיילדת בימים אלה, שואלות אותך לגבי ההיריון שלך?

"בוודאי. נוצר קשר מאוד מיוחד בחדר לידה, ברגע שהיולדת רואה שגם אני, המיילדת שלה, בהריון. יש נוכחות של עוד עובר בחדר וניכר שהרבה פעמים זה אפילו מפחית חרדה של היולדת ושל בן זוגה. לפני כמה ימים, יולדת בשיא הכאב וצירי לחץ, בזמן שרכנתי מעליה, אמרה לי, 'תיזהרי על הבטן שלך'. למעשה ההיריון שלי מוסיף עוד גוון לאחוות הנשים בחדר".