חיסון קורונה שלישי למושתלי כבד

צילום אילוסטרציה: אולגה גוריאנובה, אנספלאש
צילום אילוסטרציה: אולגה גוריאנובה, אנספלאש

מחקר חדש וייחודי של מומחי כבד מבית החולים הדסה מצא: יעילות החיסון נגד קורונה במושתלי כבד יורדת, ככל שההשתלה טרייה יותר, בגלל תרופות מדכאות חיסון שמקבלים המטופלים במהלך ההשתלה. הפתרון המוצע: לתת להם מנת חיסון שלישית של פייזר

מחקר חדש וייחודי בהובלת פרופ' ריפעת ספדי, מנהל היחידה למחלות כבד בהדסה עין כרם, בדק את יעילות חיסון Pfizer במושתלי כבד, לפי רמת הנוגדנים שנמצאו בדם שלהם כנגד נגיף קורונה, לאחר קבלת שתי מנות החיסון. המחקר מצא שבשל תרופות מדכאות חיסון שמקבלים המושתלים לאחר ההשתלה, יעילות החיסון עבורם יורדת ככל שהזמן מההשתלה עד החיסון קצר יותר, ומכאן שסיכוים לחלות בקורונה עולה, למרות שחוסנו. עוד נמצא שבקרב מושתלי כבד ממין זכר והלוקים באנמיה, הסיכוי לכישלון החיסון גדל.

המחקר, שהינו חלק ממחקר נרחב יותר, הוצג על ידי פרופ' ריפעת ספדי בכנס קורונה ומחלות כבד של הארגון האירופי לחקר הכבד, ויוצג גם בכנס הכבד היוקרתי השנתי של הארגון. בנוסף, הוא הוצג בחברה הצ'כית למחלות דרכי עיכול וכבד, בחברה המקצועית הפורטוגזית למחלות דרכי עיכול וכבד, בכנס בסנט פטרסבורג, ועתיד להיות מוצג בכנס Arab Health בדובאי ובכנס השנתי של הארגון האירופי לחקר הכבד.

פרופ' ריפעת ספדי צילום: הדסה

השתלת כבד מבוצעת במקרים בהם קיימת מחלת כבד בשלב מתקדם ובמצבי כשל תפקודי מוחלט של הכבד. בהשתלת כבד מחליפים כבד חולה, בכבד בריא, כך שהכבד החולה מוצא מגוף המטופל, והכבד הבריא, הנתרם, מושם באותו מיקום בגוף ממנו הוצא הכבד המקורי. בשל העובדה שהגוף דוחה איברים מושתלים, המטופל המושתל מקבל תרופות המדכאות את מערכת החיסון. הייחודיות של השתלת כבד היא שסיכוי דחיית האיבר פוחת עם הזמן, ועל כן, לרוב, מינון התרופות הללו יורד בהתאמה.

"יעילות חיסון הקורונה עבור מושתלי כבד נבחנה בעזרת צוות יחידת מחלות כבד, שבדקו נוגדנים לקורונה אצל 102 מושתלי כבד טריים וותיקים, משני המינים, שחוסנו בשתי פעימות החיסון", מסביר פרופ' ריפעת ספדי. את החולים סיווגנו לפי פרמטרים של מין, גיל, רמת המוגלובין, תפקודי הכבד ותקופת המעקב מההשתלה ועד החיסון. מצאנו של-61% מהמושתלים נמצאו נוגדנים לקורונה, 34% לא הגיבו כלל לחיסון, כלומר לא נמצאו אצלם נוגדנים, ול-5% הנותרים, לא הספקנו לבדוק נוגדנים, כיוון והם כבר נדבקו (מקרה אחד של קורונה אחרי הזריקה הראשונה ו-4 מקרי קורונה אחרי הזריקה השנייה), מכאן שנמצאו 39% נכשלי חיסון בסך הכול. הבחנו שלא נמצאים פערים משמעותיים בגילם ובמינם של מושתלים שנמצאו אצלם נוגדנים, ובמושתלים שנכשלו לחיסון ולא נמצאו אצלם נוגדנים לקורונה. השוני העיקרי נמצא בתקופת המעקב מההשתלה ועד החיסון – מושתלים שנמצאו אצלם נוגדנים לאחר החיסון, היו כאלה שתקופת המעקב שמההשתלה ועד לחיסון הייתה ארוכה יותר, כלומר ההשתלה בוצעה תקופת זמן ארוכה לפני החיסון; לעומתם המושתלים שלא פיתחו נוגדנים לאחר החיסון, היו כאלה שתקופת המעקב מההשתלה עד החיסון הייתה קצרה, כלומר שההשתלה בוצעה בטווח קצר לפני החיסון".

מהו ההסבר שלך לממצאים אלה?

פרופ' ספדי: "ההסבר לכך מצוי בתרופות מדכאות חיסון שניתנות למטופלים לאחר ההשתלה, שאת מינוניהן מורידים עם הזמן, כאמור. מינון התרופות היה גבוה יותר בנכשלי החיסון, המושתלים שלא נמצאו אצלם נוגדנים, לעומת מינונן במושתלים שאצלם נמצאו נוגדנים. כלומר, מושתלים טריים, המצויים בתקופת זמן קצרה יחסית לאחר ההשתלה, המקבלים בהכרח תרופות מדכאות חיסון, הם בסיכוי גבוה לכישלון בפיתוח נוגדנים לקורונה, ומכאן שסיכוים לחלות לאחר קבלת החיסון הוא גבוה משל שאר האוכלוסייה. אנזימי הכבד היו בתפקוד גבוה יותר במושתלים שמינון התרופות שקיבלו כנגד דחייה היו נמוכות. בנוסף, נמצא שגם לרמת ההמוגלובין ישנה משמעות – מושתלים בעלי רמת המוגלובין גבוהה יותר הגיבו טוב יותר לחיסון, מאשר מושתלים בעלי רמת המוגלובין נמוכה. נתון זה גורף לגבי כל המתחסנים, לא רק מושתלים, ומכאן שאנמיה מחלישה את יכולת התגובה לחיסון".

מהי המסקנה העיקרית שעולה מהמחקר?

"המסקנה העיקרית מהמחקר היא, שבקרב מושתלים שקיבלו תרופות מדכאות חיסון, הסיכוי לכישלון חיסוני עומד על כ-40%, ויש לשקול לחסנם בפעם השלישית. הכישלון נובע, כאמור, מתרופות מדכאות חיסון במינונים גבוהים, אנמיה, ונפוץ יותר במושתלים טריים, לעומת מושתלים ותיקים".