לוקמיה לימפובלסטית

לוקמיה-ששש
לוקמיה-ששש
צילום: שטרסטוק

לוקמיה לימפובלסטית חריפה היא סוג של סרטן דם, הפוגע בעיקר בילדים ובצעירים מתחת לגיל 25 ובמבוגרים בני 75 ומעלה. במקרים רבים הטיפול הכימותרפי, מצליח להשמיד את תאי הלוקמיה, ומאפשר למח העצם לחזור לתפקוד תקין. בחלק מהמקרים, המחלה עלולה להופיע שוב

לוקמיה (הידועה גם בשם סרטן הדם"), היא אחת ממחלות הסרטן הממאירות. מקור המחלה הוא במח העצם, שהוא הרקמה היוצרת את תאי הדם בגופנו. לחולים בלוקמיה יש לרוב יותר תאי דם לבנים מהנורמה, והתנהגות תאים אלו שונה משל תאי דם לבנים תקינים. קיימים ארבעה סוגים מוכרים של לוקמיה, לכל אחד מהם מאפיינים וטיפול ייחודיים: לוקמיה לימפובלסטית חריפה; לוקמיה מיאלובלסטית חריפה; לוקמיה לימפוציטית כרונית; ולוקמיה מיאלואידית כרונית.

מח העצם הוא חומר ספוגי הממלא את החללים בעצמות ואחראי ליצירת שלושה סוגי תאי הדם – העיקריים: 1. תאי דם אדומים. תאים אלה מייצרים המוגלובין ובאמצעותו מעבירים חמצן מהריאות לרקמות בגוף. כמו כן, מובילים תאי הדם האדומים דו תחמוצת הפחמן מאיברי הגוף בחזרה לריאות. 2. טסיות דם (טרומובוציטים). תאי דם המשתתפים ביצירת קרישי דם במקרה של פציעה. 3. תאי דם לבנים (לויקוציטים), המהווים חלק ממערך ההגנה של הגוף נגד גורם זר, ובעיקר נגד מחוללי זיהומים. יש שלושה סוגים עיקריים של תאי דם לבנים – נוטרופילים, לימפוציטים, מונוציטים. באופן תקין, תאים אלה נמצאים במח העצם עד הבשלתם, ולאחר מכן הם חודרים למחזור הדם על מנת לבצע את תפקידם.

לוקמיה לימפובלסטית חריפה היא סוג של לוקמיה חריפה הנפוצה יותר בקרב ילדים וצעירים מתחת לגיל 25 ובקרב מבוגרים בני 75 ומעלה. זוהי מחלה של לימפוציטים (תאי דם לבנים) צעירים, בשלב בו הם אינם בשלים עדיין, הקרויים לימפובלסטים או תאים בלסטים. במצב רגיל, תאי דם לבנים מתרבים בצורה מאורגנת ומבוקרת. בלוקמיה, לעומת זאת, תהליך זה יוצא מכלל שליטה והתאים מתרבים ללא בקרה, מבלי שהבשילו. תאים צעירים אלו ממלאים את מח העצם, ומונעים את ייצור תאי הדם התקינים. מכיוון שהלימפובלסטים אינם בשלים, הם אינם ממלאים את תפקידם כראוי, ולכן הסיכון להתפתחות זיהום עולה. מח העצם אינו יכול לייצר תאי דם אדומים וטסיות דם בכמות ובאיכות הנדרשים, ובעקבות זאת מופיעים תסמיני אנמיה ונטייה לדמם. לוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולה לערב גם את בלוטות הלימפה, ולגרום להגדלתן.

התסמינים העיקריים של לוקמיה לימפובלסטית חריפה נובעים מעלייה במספר הלימפובלסטים בדם, המפחיתים את מספרם של תאי הדם התקינים. כתוצאה מכך מופיעים: דימומים חריגים; תחושת עייפות בכל מאמץ קטן ביותר; חיוורון, כתוצאה מאנמיה; כאבי מפרקים ועצמות; תחושה כללית רעה, ייתכן שנלווים לה כאב גרון או רגישות בפה, חום וירידה במשקל; זיהומים חוזרים ונשנים, שמקורם במחסור בתאי הדם הלבנים בגוף; וייתכן שלא יופיע אף אחד מתסמינים אלו, והמחלה תאובחן בבדיקת דם שגרתית.

מטרותיו של הטיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה הן להשמיד את תאי הלוקמיה ולאפשר למח העצם לחזור לתפקוד תקין. הטיפול הראשון והעיקרי במחלה זו ניתן על ידי תרופות כימיות (כימותרפיה), העוברות במחזור הדם ומגיעות כמעט לכל האיברים, מלבד המוח, עמוד השדרה והאשכים (כשמדובר בגברים). לפיכך, ייתכן שיידרש טיפול כימי נוסף המוחדר ישירות לנוזל השדרה, כדי להשמיד את תאי הלוקמיה, אם הם נמצאים בנוזל זה (אם אותרו), לעתים יחד עם טיפול בקרינה. במרבית המקרים, טיפול כימי נמצא יעיל כנגד לוקמיה לימפובלסטית חריפה, אך בחלק מהם, המחלה עלולה להופיע שוב, מסיבות שונות.

מקור מידע – "אתר האגודה למלחמה בסרטן"