הניתוח מורכב, ואני עייף

במסגרת מאבק הרופאות והרופאים המתמחים לקיצור התורנויות בנות ה-26 שעות: ד"ר דימה בסוב, רופא מתמחה בבית החולים בני ציון, כתב יומן משמרת אישי עבור אתר מדניוז

דימה בסוב, בן 34, הוא רופא מתמחה ברפואת נשים בבית החולים בני ציון בחיפה. בסוב נימנה על המתמחים, שעובדים 26 שעות במשמרת. למשל, השבוע הוא נכנס אחרי 23 שעות עבודה, לניתוח קיסרי, שבו היה עליו ליילד תאומים. כמתמחה שעובד כל כך הרבה שעות, ד"ר בסוב תומך ומשתתף, באופן טבעי, במאבק המתמחים לקיצור התורנויות בנות 26 השעות.

ד"ר בסוב: "אני חושב שבאמת אין סיבה לתורנויות במתכונת הנוכחית שלהן. יש קולות שאומרים שזה הכרחי להכשרה שלנו כמתמחים. אני ממש לא מסכים עם הדעה הזו. העייפות הזו היא מתכון לטעויות. אני חושב שאפשר ללמוד הרבה יותר כשאתה ממוקד, עירני ועובד נכון. אנחנו לא עוד סקטור של עובדים, כי כל טעות שלנו יכולה לעלות ביוקר. אני לא מבין למה לשים אותנו במצבים האלו, כשיש דרך אחרת, שהוכיחה את עצמה מצויין במתכונת 12/24 בתקופת הקורונה? אני לא חושב שיש הרבה מערכות רפואיות בעולם שתפקדו ברמה של ישראל, ואני חייב לייחס את זה לשעות השפויות בהן עבדנו בבתי החולים, בתקופת משבר הקורונה".

ד"ר דימה בסוב תיעד עבור אתר "מדניוז" את המשמרת ביומן אישי פרי עטו. הנה מה שד"ר בסוב כתב. לא נגענו.

התמונה הזו צולמה היום בשעה 5:58 בבוקר, שנייה לפני שאני נכנס לניתוח קיסרי דחוף, לאשה בהריון עם תאומים. את יום העבודה שלי התחלתי אתמול ב-7:30 בבוקר, וזו השעה ה-23 ברציפות, ליום העבודה שלי. נכתבו הרבה תיאורים על המצב הפיזי והמנטאלי של רופאים מתמחים בשעות האלו של התורנות, לכן לא ארחיב, רק אגיד שאני לא במיטבי. הייתי רוצה להיות במיטבי, יותר ממיטבי, כשאני מחזיק בסכין מנתחים. בידיים שלי ושל הצוות שאיתי, מהבוקר של אתמול, היה גורלם של שלושה בני אדם. שלושה מנותחים על שולחן ניתוחים אחד.

מישהו כאן חושב שהמצב הזה תקין?! מישהי הייתה נכנסת לניתוח ביודעין, כאשר הרופא המנתח שלה כבר 23 שעות רצופות בעבודה, שעות שבהן הוא ביצע ניתוחים ארוכים, וקיבל החלטות קשות? מי שמסכים להיכנס לניתוח בתנאים כאלה, או להכניס לניתוח בתנאים כאלה את אמא שלו, אשתו, או הבת שלו, מוזמן להחליק הלאה ולהתעלם ממחאת הרופאות והרופאים המתמחים. כל השאר מוזמנים להצטרף למחאה שלנו, ולהמשיך איתנו את המאבק לקיצור תורנויות המתמחים. מגיע לנו להיות במיטבנו, ומגיע גם לכם שנהיה במיטבנו, כשאנחנו מעניקים לכם טיפול רפואי בבתי החולים.

בוקר. השעה עכשיו 10:10, עברו מעל 26 וחצי שעות מאז שנכנסתי לעבודה, ואני בדרך הביתה. מזל שאני גר קרוב לעבודה ולא צריך לנהוג. אם הייתי נוהג, במצב כזה, הייתי מסכן את עצמי, וגם את הנהגים האחרים ואת הולכי הרגל. תקלטו את האבסורד. אני מתנחם בכך, שהניתוח היה מוצלח. התינוקות התאומים יצאו מדהימים. למרות הכול – אני מת על העבודה שלי.