קרב על אופן הטיפול בפצעים קשים

פרופסור ירון הר שי צילום: אלי דדון וירון חזן
פרופסור ירון הר שי צילום: אלי דדון וירון חזן

מחקר קליני שנערך בשלושים חולים בבית החולים כרמל, ואשר הוכיח כי תמיסת כלור יעילה לטיפול בפצעים קשים, שכנע את משרד הבריאות להחזיר לבתי החולים בארץ את החומר שנאסר לשימוש בעולם

לאחר שנתיים של מחקר קליני, ראשון מסוגו, שנערך על עשרות חולים במרכז הרפואי כרמל בחיפה, אישר לראשונה משרד הבריאות בישראל, חזרה לשימוש בתמיסת כלור לטיפול בפצעים קשים. התמיסה שנאסרה לשימוש בכל העולם לפני מספר שנים, תוחזר כעת לשימוש קליני, בעקבות המחקר שנערך בבית החולים כרמל, בבתי חולים נוספים בארץ ואולי גם ברחבי העולם. המחקר נערך במחלקה לכירורגיה פלסטית בכרמל, על ידי ד”ר מרים סגל, לאורך כשנתיים והקיף שלושים חולים.

יוזם ומנהל המחקר, פרופ’ ירון הר שי, מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי כרמל, אומר כי מדובר בבשורה של ממש בתחום הטיפול בפצעים מזוהמים, מפרישים וקשים לריפוי, לרבות כף רגל סוכרתית ופצעי לחץ וכוויות: “מדובר בבשורה אמיתית לאלפי חולים בארץ ובעולם. המחקר הראה תוצאות מצוינות ובטוחות לשימוש בתמיסת הכלור לטיפול בפצעים מזוהמים ומפרישים, וכולנו גאים ושמחים להעניק שוב טיפול טוב ויעיל יותר למטופלים שלנו”.

צילום אילוסטרציה: בריאן פטריק טגלוג, אנספלאש

למחקר בבית החולים כרמל היו גם שותפים אנשי הצוות והרופאים ד”ר עיסא מטאנס, ד”ר לאוניד בריזגלין, ד”ר סאמר חסן, ד”ר אביב קרמר ומנהל הסיעוד במחלקה מר פאוזי מוחסן. בהמשך למסקנות המחקר של פרופ’ הר שי וד”ר סגל, ולאחר בדיקות נוספות, אישר לאחרונה ד”ר נדב שפר, מנהל אגף ציוד רפואי במשרד הבריאות (אמ”ר), את החזרתה של תמיסת הכלור לשימוש רפואי בישראל. בימים אלו היא נכנסת לשימוש חוזר בחלק מבתי החולים בארץ.

תמיסת K-SEPT TROCLOSENE SODIUM הינה תמיסה המכילה יון היפוכלוריד לטיפול והטריה של פצעים מזוהמים וקשי ריפוי, גדמים מפרישים לאחר קטיעות, פצעי לחץ, פצעים סוכרתיים וכוויות. משנת 1982 ועד שנת 2014 התמיסה שווקה בישראל והשימוש בה היה שכיח מאוד בכל בתי החולים והמרפאות בארץ ובעולם. בשנות התשעים, בעקבות תיאור מקרה של אחות בבית חולים באנגליה שדווחה על אדמומיות בעור בעקבות חבישה עם תמיסת הכלור, החל רב שיח בנושא בטיחות התמיסה בין גורמי סיעוד שהתנגדו לשימוש בתמיסה, לבין רופאים בבריטניה שצידדו בהמשך הטיפול בכלור – עד אשר לבסוף נאסר השיווק בתמיסה והשימוש בה בכל העולם.

פרופ’ הר שי נעזר ונועץ ברופאים מומחים וקולגות מבתי החולים בישראל, ורבים מהם היו תמימי דעים, שיש צורך לעשות כל מאמץ להחזרת השימוש בתמיסת הכלור לטובת החולים. פרופ’ הר שי: “ההוראה על הפסקת השימוש בתמיסה, גרמה לקושי טיפולי רב בכל המחלקות המטפלות בפצעים מזוהמים וכוויות בישראל. עד היום לא נמצאו בעולם חומרים חלופיים, המקנים תוצאות קליניות מצויינות בזמן קצר, כפי שהיינו מקבלים עם תמיסת הכלור”.

במכתב למשרד הבריאות, עליו חתומים מומחים מובילים בתחום הכירורגיה הפלסטית וכוויות, כף רגל סוכרתית ופצעים קשיי ריפוי, אורתופדיה, כלי דם וכירורגיה כללית מבתי החולים בילינסון, רמב”ם, סורוקה וקפלן, טענו המומחים כי הם חשים צורך בהחזרת התמיסה לשימוש בארץ. עוד נכתב כי מדובר בטיפול יעיל, אשר ישפר את איכות הטיפול, וכי חומרי חבישה חליפיים יקרים ויעילותם פחותה בטיפול בפצעים מזוהמים ומפרישים. לטענתם, אין בשוק מוצר חליפי, שמספק מענה טוב וזול לפצעים מזוהמים, בהשוואה לתמיסת הכלור. בסיכום המכתב פונים המומחים בדרישה לקדם את הפתרון הרגולטורי לרישום המוצר באופן שיאפשר לרופאים לטפל בחולים בישראל, באמצעות תמיסת כלור.

לדברי פרופ’ הר שי, מדובר במחקר פרוספקטיבי תצפיתי תיאורי, אשר מטרתו הייתה לבחון את יעילותה ובטיחותה של תמיסת הכלור להטריה של פצעים מזוהמים על פי מאפיינים קליניים ומעבדתיים. המחקר בוצע באישור ועדת הלסינקי המוסדית והוועדה העליונה של משרד הבריאות. במחקר נאספו נתונים של מטופלים, שגויסו ואושפזו עם פצעים מזוהמים, ואשר טופלו עם חבישות כלור על פי אינדיקציה מתאימה ופרוטוקול אחיד ומקובל. במהלך המחקר נלקחו מן החולים תרביות, מתוך רקמת הפצע, נערכו בדיקות דם מקיפות, בוצעו תצפיות קליניות של מדדי הפצעים וכן נלקחו ביופסיות רקמה אחרי הטיפול בתמיסת הכלור.

במסקנות המחקר הקליני כותבים ד”ר סגל ופרופ’ הר שי: ” השיפור המשמעותי שחל בכל מדדי הפצע תחת הטיפול בתמיסה מאשש את ההנחה, כי התמיסה הינה יעילה ואפקטיבית בהטריה וריפוי פצעים. בנוסף, תוצאות התרביות בשלהי הטיפול משקפות גם את השפעתה האנטיספטית. לצד זאת, העדר תנודות משמעותיות בכל הפרמטרים הקליניים והמעבדתיים הסיסטמיים, משקף ומוכיח כי השימוש בתמיסה הינו בטוח, ונעדר תופעות לוואי משמעותיות או סיכון למטופל. נתונים אלו סוללים את הדרך לחידוש הרישום של התמיסה כאמ”ר להטריה כימית לטובת המטופלים ולהחזרת התכשיר לשימוש קליני. להערכתנו, מסקנות אלו בעלות חשיבות רבה, בייחוד בהעדר טיפול חלופי שהוכח כשווה ערך”.