יין הגליל

"אנחנו כמו יין ישן שמשתבח עם השנים", מעידים על עצמם חנן (68) ובלה (66) סולומון מנהריה, מתנדבים בחדר המיון של המרכז הרפואי לגליל

מי שהגיע בשנתיים האחרונות למלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה – מיון) של המרכז הרפואי לגליל בנהריה, לא יכול היה לפספס את בני הזוג בלה וחנן סולומון, המתנדבים במחלקה. חנן (68) ובלה (66), תושבי נהריה, הכירו בשירותם הצבאי, בעת שהשתתפו בקורסים שונים בבה"ד 7, ומאז הם יחד במשך כמעט 48 שנה.

"חצי שנה לאחר ההיכרות, כבר היינו מתחת לחופה", אומר חנן, וניכר בו כי הוא עדיין מתרגש כאילו היה זה רק אתמול. במהלך השנים נולדו להם שלושה בנים: צביקה (45), דודי (43) ויוני (39), מהם יש לבני הזוג שישה נכדים. "בעקבות תאונת דרכים קשה שעברתי, פוטרתי מהעבודה ובמשך לא מעט שנים ישבתי בבית", מספר חנן. "בלה אמרה שאני צריך לעשות משהו עם עצמי, אולי להתנדב, כדי לא להיות תקוע בין ארבעה קירות וגם לעזור לאנשים שזקוקים לכך, וכך הגעתי למרכז הרפואי לגליל".

במרכז הרפואי מבצע חנן פעולות אחזקה חיוניות, וביניהן תיקון של כיסאות גלגלים וכיסאות משרדיים, עגלות משק וגם אלונקות ניידות ב"שרוולים" של המיון. "אני מאוד אוהב לעבוד עם הידיים וחש סיפוק רב מכך שאני מצליח לעזור לצוות המיון", הוא אומר. בלה מתנדבת במיון ילדים, שם היא משמשת כוח עזר. "אני ממלאת ציוד רפואי בתאים, מפנה כביסה ומקפלת, מדפיסה מסמכים במחשב, מסדרת מיטות, ובעצם כל מטלה שנותנים לי לעשות", היא מספרת. בלה וחנן עושים כמעט כל דבר יחד, אם זה קניות לבית או ביקור בקופת חולים, אלא שדווקא במרכז הרפואי, בו הם מתנדבים, ממעטים השניים יחסית להיפגש.

"אני נמצאת במיון ילדים וחנן במיון הגדול, וכל אחד עסוק בענייניו", מסבירה בלה. "יחד עם זאת, אנחנו לא מוותרים על ארוחת צהריים משותפת בחדר האוכל של המרכז הרפואי". וחנן מסכם: "אנחנו כמו יין ישן שמשתבח עם השנים".