מי אני, הזקנה במיטת האשפוז

פרויקט
פרויקט "מי אני" במחלקת הקורונה צילום: רמב"ם

סטודנטים לסיעוד, שמשתתפים בפרויקט "מי אני" במחלקות הקורונה של בית החולים רמב"ם, לומדים להכיר את החולים ובונים להם פרופיל אישי, מרגש ואנושי

במתחם הטיפול לחולי קורונה בבית החולים רמב"ם, קורם עור וגידים פרויקט מרגש לקירוב לבבות, דווקא במחלקות הכתר הסגורות והמבודדות. מדובר בפרויקט "מי אני", שפועל מזה כשנתיים במחלקות הפנימיות של רמב"ם, והחל לפעול לאחרונה גם במחלקות הקורונה.

פרויקט "מי אני" פועל במחלקות הפנימיות של בית החולים בחיפה מזה שנתיים, בקרב אוכלוסיית המאושפזים בני גיל הזהב. במסגרת הפרויקט, מגיעים סטודנטים לסיעוד אל המטופלים ומבצעים ראיונות, המבוססים על שאלות מובנות ושיחה חופשית, כאשר מטרת השיח היא להכיר את המטופל, להכיר פרטים חשובים ומעניינים על חייו, שאיפותיו, חלומותיו, רצונותיו וללמוד איך היה מעוניין להציג את עצמו.

המידע שנאסף במסגרת הראיונות הללו, מעובד בהמשך לכרטיס מידע מעוצב וצבעוני המכיל את עיקרי סיפור החיים האישי של המטופלים, ומוענק להם. המטופל יכול לבחור אם להציג את הכרטיס לצד מיטתו, או לשמור אותו כמזכרת, כאשר המטרה העיקרית שעומדת מאחורי התהליך היא האפשרות לראות את האדם שנמצא במיטת המטופל, להכיר אותו קצת יותר טוב, לתת לו תשומת לב מיוחדת ולהבחין בין אדם לאדם.

פרויקט "מי אני" צילום: רמב"ם

כאמור, לאחרונה החל הפרויקט לפעול במתחם לטיפול בחולי קורונה ברמב"ם, שם הוא מקבל משמעות אחרת נוכח הבידוד, המגבלות שקיימות בו, והקשר הממוגן שמתקיים בו בין המטופל לבין צוות המטפל והעולם החיצון. "לאדם מבוגר שזקוק לצד האנושי, לחיוך, לחום של איש צוות, המצב הזה עלול להיות מאוד קשה", מסביר פרופ' צבי דוולצקי, מנהל המרכז להזדקנות בריאה ברמב"ם אשר אחראי על הובלת הפרויקט במחלקות השונות. "החלטנו לקדם את הפרויקט הזה מתוך הבנה, שעם גישה קצת אחרת, אפשר להעניק למטופלים שלנו מענה לצרכים הרגשיים שלהם, לצד אלו הרפואיים. ההתרגשות שהמטופל הקשיש מגלה, כמו גם זו של הסטודנט שהצליח להיות חלק ממשהו מרגש עבור אדם הזקוק לו, היא תוצאה מדהימה וחיבור בין דורי שמרחיב את הלב".

לדבריה של גלית גלר-ביגלמן, אחות מתאמת גריאטריה הנמנית על צוות הפרויקט, מדובר בגישה פשוטה שעושה הבדל גדול: "שיחה אישית, שונה מאוד משיח רפואי או ראיון פורמלי, שהמטרה שלה היא להכיר את האדם שנמצא מולי. האפשרות להכיר את ייחוד המטופל, האדם שמאחורי מדי בית החולים מאפשרת בניית אמון, מחברת בין הלבבות. השיחה מפיחה תקווה ואופק להיאחז בו לקראת החלמה. עבור הסטודנטים יש פה אפשרות להעצים את חווית הטיפול. לשלב ערכים נוספים באופן שבו הם רואים וחווים את העבודה הסיעודית. עבור המטופל שלנו, יש תמיכה ועיטוף שהוא זקוק להם ומפאת הנסיבות לא יכול לקבל אותם באופן ובתדירות שהיה רוצה".

הקליקו כאן לצפייה בסרטון, שצולם והופק בבית החולים רמב"ם, על פרויקט "מי אני".