נסגרה מחלקת קורונה בנהריה

בעקבות הסגר השני, ירד מספר החולים בבית החולים בנהריה לפחות מחמישים, כמחצית ממספרם לפני חודש, מה שהוביל לסגירת אחת מתוך ארבע מחלקות הקורונה

לאחר שהגיעו כבר לקו האדום עם מספר חולים גבוה, יחסית לגודל בית החולים, יכולים הצוותים בבית החולים לגליל בנהריה לנשום לרווחה: לראשונה אחרי זמן רב, ירד מספר המאושפזים במחלקות הקורונה בבית החולים בנהריה, מתחת לחמישים חולים בלבד, כמחצית ממה שהיה לפני חודש. בעקבות זאת, נסגרה אחת ממחלקות הקורונה, בניהולו של ד"ר אדוארד קייקוב. מחלקה זו תשוב לתפקד כמחלקה גריאטרית, לרווחת 600 אלף התושבים אותם משרת בית החולים.

נכון לעכשיו ישנן בבית החולים בנהריה שלוש מחלקות קורונה פעילות: מחלקת כתר מונשמים, שהוקמה במקום מחלקת השיקום, ומחלקות כתר א' וכתר ב', שהוקמו במקום שתי מחלקות פנימיות.

כאמור, לראשונה מזה זמן רב מאושפזים במחלקות הקורונה שבמרכז הרפואי לגליל בנהריה פחות מחמישים חולים מאומתים. בשלוש המחלקות מאושפזים יחד 49 חולים, מתוכם 30 במצב קשה (כולל 10 מונשמים), 14 במצב בינוני והשאר קל, מנהל בית החולים לגליל, פרופ' מסעד ברהום: "לשמחתי, הסגר נותן את אותותיו ואני מקווה שמצב זה יימשך והתחלואה תוסיף לרדת. יחד עם זאת, אני מבקש מהתושבים לא להיכנס לשאננות ולהמשיך להקפיד על עטיית מסכות, ריחוק חברתי והיגיינה. אם כל אחד ישמור על הכללים, נוכל לצאת לדרך חדשה".

פרופ' ברהום, שהינו חבר בוועדה מייעצת למנכ"ל משרד הבריאות בנושא מיגור הקורונה במגזר הערבי, הוסיף: "גם במגזר הערבי אנו רואים אצלנו ירידה גדולה בכמות המאושפזים, ואני משוכנע שהדבר קשור ישירות לסגר ולכך שהחתונות וההתקהלויות ההמוניות צומצמו בעשרות אחוזים". כמו כן פרופ' ברהום קורא לציבור להתחסן נגד השפעת, ומדגיש כי בחורף הנוכחי החיסון הינו צו השעה וחשוב במיוחד.

פרופ' מסעד ברהום מסכם: "הסגר החל לתת את אותותיו ומספר המאושפזים ירד באופן מדורג, אך יחד עם זאת, ישנם עדיין עשרות חולים במצב קשה, או מצב קריטי, מונשמים ועל סף הנשמה. כולי תקווה שהסגר ימשיך להניב תוצאות, ושנראה גם ירידה בכמות החולים הקשים. בגל השני התמותה הרימה את ראשה וזהו סימן אזהרה שאין לטעות בו. לצערי, חלק מהחולים הגיעו אלינו מאוחר, ובכך פספסו את 'חלון ההזדמנויות' שהיה כדי להעניק להם בזמן את הטיפול הדרוש. היו חולים שהתנהגו בניגוד לכללים, נדבקו בקורונה וניגשו להיבדק כאשר זה כבר היה מאוחר מדי. אותם אנשים התביישו ממה שיגידו עליהם, ובחלק מהמקרים גרמה הבושה לתחלואה קשה ולהדבקות מיותרות".