שיקום הפה עם שתלים, כתרים, גשרים ותותבות

צילום: שטרסטוק

שיניים חסרות גורמות לבעיות תפקודיות, לפגם אסתטי והיעדרן משפיע גם על שיניים אחרות. כאשר נעקרת שן קדמית ונפער חלל במקום השן, הדבר יוצר הפרעה אסתטית, שכן הוא גלוי לעין בעת דיבור או חיוך ומפריע לדיבור ולהגייה. לעומת זאת כשיש חוסר בשן טוחנת, זה משפיע על הלעיסה – העומס המופעל על השיניים הסמוכות עולה, וכך הן נחלשות ועלולות להתנדנד. במקביל, תיתכן הטיה של השיניים הסמוכות והנגדיות, ותזוזתן אל עבר האזור החסר באופן שיוצר עיוותים במיקום השיניים.

העיוותים הללו עלולים לפגוע במראה וליצור חבלה בשיניים עקב פעולה לא מאוזנת של כוחות שפועלים על השיניים בעת סגירת הפה והידוק שיניים. הטיות שיניים יוצרות קושי רב בניקוי ובתחזוקה מאחר שהסידור הלא שיגרתי של השיניים יוצר קושי בסילוק הרובד החיידקי. בעצם, נוצר מקום מסתור לחיידקים העלול ליצור עששת ומחלות חניכיים. הרובד החיידקי, בשילוב כוחות הלעיסה והסגירה הפועלים על השיניים שעברו הטיה (כמו מגדל פיזה) ומתקשות לעמוד בלחץ, מעודד ספיגת עצם המשפיעה על יציבות השיניים.

ככל שיש לאדם פחות שיניים, ומאחר ואין שינויים בכוח שמופעל על ידי השרירים המהדקים את הלסתות, כך הלחץ על כל שן ושן גובר וכך גם מועברים הלחצים לשרירים ולמפרקי הלסת. מצב זה עלול ליצור כאבים, הגבלה בפתיחת הפה ואי נוחות רבה. איך משלימים את החסר? על ידי שחזורים קבועים, כלומר כתרים וגשרים, ועל ידי שחזורים נשלפים, כלומר תותבות חלקיות ושלמות. במקרים של חסר בשיניים, מצב בריאותי המאפשר ביצוע שתלים ועצם באיכות ובכמות מספקות, שתל יהיה הבחירה הנכונה.

שתלים: שתל הוא תחליף מלאכותי לשורשי השיניים שנעקרו, ומטרתו למלא מקום של שן אחת או כמה שיניים חסרות בפה. במקרים של חוסר שיניים חלקי או מלא, כאשר המטופל מבקש לבצע שיקום קבוע (שלא ניתן להוציאו מהפה), ניתן לבצע שיקום על גבי שתלים. שתלים הם ברגים מטיטניום, המוחדרים לעצם הלסת. אליהם מחברים פינים (מבנים) המהווים בסיס לכתרים ולגשרים. במקרים של חוסר עצם בלסת לצורך ביצוע השתלות, מבוצעים ניתוחים של בניית עצם שיכולים לחייב הרמה של רצפת הסינוס בלסת העליונה או בניית עצם בדרכים נוספות בלסת התחתונה.

השתלים מספקים פתרון קבוע לפרקי זמן ארוכים. גם אם לאחר כמה שנים מתעוררת בעיה, ניתן לחזור על התהליך. יתרונם העיקרי של השתלים הוא בכך שהם מחליפים שיניים שנעקרו, נשרו או נשברו ומונעים את הצורך בעירוב ובפגיעה בשיניים סמוכות בריאות. בתהליך ההשתלה מוחדר השתל אל עצם הלסת. החניכיים נתפרים מעליו והוא נשאר לתקופת היקלטות. במשך הזמן תאי עצם מתפתחים, מקיפים את השתל ומחזקים אותו במקומו. לאחר כמה חודשים יפתח הרופא שוב את החניכיים ויחבר לשתל מבנה שמשמש משענת לכתר, לגשר או לתותבת שיורכבו בשלבי השיקום. התהליך אורך 6-4 חודשים, עד להשגת איחוי מלא עם העצם (אוסאואינטגרציה).

כאשר הוחלט מסיבות שונות שלא לבצע שתל יש לשקול חלופות נוספות לשיקום אזור השיניים החסרות או הפגועות. אפשרויות השיקום הנתמך על ידי שיניים טבעיות או הלסת והרקמה הן: כתר – שחזור קבוע של כותרת השן נעשה כאשר שן טבעית איבדה הרבה מחומר השן או לאחר טיפול שורש. גשר (תותבת חלקית קבועה) – שחזור קבוע שבעזרתו אנו משלימים חוסר בשן אחת או יותר, כאשר השחזור  נתמך על גבי השיניים הסמוכות ליד אזור החוסר ולכן נקרא "גשר", עמודים משני הצדדים שתומכים שן מלאכותית ללא שן טבעית תחתיה.

תותבת חלקית נשלפת - מספקת תחליף מלאכותי לשיניים בלסת חסרת שיניים, כאשר התותבת נאחזת בשיניים הקיימות בפה בעזרת ווים גמישים. בכל מקרה מדובר במכשיר שיקומי הנשלף ומוחזר לפה על ידי המטופל לצרכי תחזוקה והיגיינה.

תותבת שלמה נשלפת - משמשת תחליף לכל השיניים הטבעיות בלסת מחוסרת השיניים, משחזרת את התפקוד ואת האסתטיקה של השיניים החסרות ונותנת תמיכה לרקמות הפנים ה"נופלות" בהיעדר תמיכה של השיניים.

תותבת עלולה לגרום למספר בעיות, כמו אי נוחות בפה בשל חיכוך התותבת בחניכיים ורפיון של התותבת. התותבת המקשה מאוד על דיבור ולעיסה וגורמת לאי נעימות בפני הסביבה.

מקור מידע – "אתר קופת חולים כללית" מאמר מאת ד"ר חגי סלוצקי וד"ר דוד סודאי