טרשת נפוצה (אמ.אס) - Multiple Sclerosis

טרשת נפוצה היא מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית – מוח השדרה וחוט השדרה. מדובר בשיבוש בפעילותה התקינה של המערכת החיסונית אשר במקום להגן על הגוף מפני זיהומים – היא תוקפת

טרשת נפוצה (אמ.אס) היא מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית (מוח השדרה וחוט השדרה). מדובר למעשה בשיבוש בפעילותה התקינה של המערכת החיסונית אשר במקום להגן על הגוף מפני זיהומים שונים היא תוקפת חלבון המכונה מיאלין. המיאלין עוטף את השלוחות של תאי העצב וממלא תפקיד חשוב מאוד בהעברת המסרים בין תאי עצב שונים, והוא חיוני לתפקודה התקין של מערכת העצבים המרכזית. המחלה פוגעת בדרך כלל בבני עשרים עד ארבעים, והיא שכיחה פי שניים בקרב נשים בהשוואה לגברים. בישראל יש כששת אלפים חולי טרשת נפוצה, ובעולם כולו נאמד מספרם בכשלושה מיליון. 

מדובר במחלה אוטואימונית שהגורמים לה אינם ידועים. ההנחה המקובלת היא שהמחלה פורצת בגלל שילוב של שלושה גורמים: שיבוש במערכת החיסון, תורשה (גורמים גנטיים) והשפעות סביבתיות כמו חשיפה לזיהומים. השפעות סביבתיות שכיום רואים בהן גורמי סיכון להתפתחותה של טרשת נפוצה הן עישון ומחסור בוויטמין די. התסמינים משתנים מאדם לאדם ותלויים בעיקר במיקום הפגיעה במערכת העצבים ובחומרת המחלה. יש מטופלים שאצלם המחלה קלה וכמעט אינה משפיעה על שגרת החיים, ואילו אחרים סובלים ממחלה קשה יותר שעלולה להחריף עם השנים. תסמינים אפשריים של המחלה: הפרעות תחושה או נימול, חולשת גפיים, פגיעה בראייה, דחיפות ותכיפות במתן שתן, הפרעות בדיבור, חוסר יציבות בהליכה. כמו כן עלולה המחלה לגרום לעייפות מוגברת ולשינויים במצב הרוח. 

טרשת נפוצה יכולה להתבטא בכמה צורות קליניות: 

טרשת נפוצה התקפית הפוגתית  – הצורה השכיחה ביותר של המחלה. היא מאובחנת אצל כשמונים וחמישה אחוז מהמטופלים ומתבטאת בהתקפים (אחד או יותר מהתסמינים הנוירולוגיים שתוארו לעיל ושנמשכים יותר מיממה). לאחר מכן ישנה הפוגה, והתסמינים פוחתים או נעלמים לחלוטין. טרשת נפוצה מתקדמת שניונית – בטרשת מהסוג הזה התסמינים לאחר ההתקף אינם חולפים ואף מחמירים. ללא טיפול תרופתי קבוע כחמישים אחוז מהחולים בטרשת התקפית הפוגתית יידרדרו בתוך עשור לטרשת מתקדמת שניונית. טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית – הסוג הזה של טרשת נפוצה מאובחן אצל כעשרה אחוזים מהמטופלים ומתאפיין בהיעדר התקפים. תחת זאת ישנם תסמינים שמחמירים במשך הזמן ועלולים לגרום להפרעה תפקודית ולנכות. סוג זה מופיע בשיעור דומה אצל גברים ואצל נשים ובגיל מבוגר יותר. 

אבחון: תהליך האבחנה מתחיל בשיחה של רופא המשפחה עם המטופל ובבדיקה גופנית. אם עולה החשד שמדובר בטרשת נפוצה, מפנה הרופא את המטופל לבירור אצל נוירולוג. האבחנה של טרשת נפוצה היא קלינית ומבוססת על זיהוים של תסמינים קליניים אופייניים, על בדיקה נוירולוגית ועל בדיקות עזר שונות ובהן בדיקות דם לשלילת מצבים שיכולים לגרום לתסמינים שדומים לתסמינים של טרשת נפוצה, למשל זיהומים או מחלות דלקתיות שונות. בדיקות אמ.אר.איי, שהן הבדיקות החשובות ביותר באבחנה של טרשת נפוצה. התמונה האופיינית שמתקבלת אצל חולה טרשת היא של נגעים שיש להם מראה ומיקום שאופייניים למחלה.  ובדיקת ניקור מותני, שזו בדיקה שבה מוחדרת מחט בין שתי חוליות בעמוד השדרה המותני, ונשאב מעט נוזל מתעלת השדרה. בחינת הנוזל מאפשרת להתקדם באבחון המחלה.  

טיפול: הטיפול בטרשת נפוצה הוא משולב וכולל טיפול בהתקף חריף, טיפול כרוני בדלקת המיועד למנוע את התקדמות המחלה (טיפול אימונומודולטורי), טיפול סימפטומטי וטיפול שיקומי. טיפול בהתקף חריף של המחלה כולל בדרך כלל מתן סטרואידים דרך הווריד במשך כמה ימים. טיפול סימפטומטי מבוסס על טיפול תרופתי שמיועד להקל על תסמיני המחלה כמו נוקשות של השרירים, עייפות, כאבים, קושי לשלוט על הסוגרים ושינויים במצב הרוח. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ופעילות גופנית שומרים על טווח התנועה, על הגמישות ועל האפשרות לשמור על שגרת החיים. טיפול אימונומודולטורי מיועד להקטין את תדירות ההתקפים ולהאט את התקדמות המחלה. בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בתחום הזה, וקיים מגוון רחב של טיפולים שמאושר למחלה ושכולל תרופות הניתנות בזריקה, בכדורים או בעירוי לווריד.  

איך לחיות עם טרשת נפוצה: מומלץ לנסות לשמור על שגרת החיים במידת האפשר. לנסות להתמיד בעבודה, לשמור על קשרים חברתיים ולעסוק בתחביבים מהנים. חשוב להרבות במנוחה, לעשות פעילות גופנית סדירה במידת האפשר (הליכה, שחייה, פילאטיס, עבודה עם משקולות). חשוב להקפיד על דיאטה מאוזנת ועל הימנעות מעישון ולהפחית לחץ רגשי.

מקור מידע – "אתר קופת חולים כללית", מאמר מאת ד"ר מרק הלמן, ד"ר עדי וילף־ירקוני, מומחית לנוירולוגיה ורופאה בכירה במרפאה לטרשת נפוצה במרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון מקבוצת כללית