צילום: שטרסטוק

דו"ח של הלמ"ס קובע: המצב הנפשי של רבע מאזרחי ישראל החמיר. 34.3% מדווחים על לחץ וחרדה, 16.2% על דיכאון ו-26% דווחו שמצבם הנפשי של הילדים החמיר

"המגפה הבאה עוד לפנינו, ואם יהיה גל נוסף של סגר, אנשים פשוט יתמוטטו", מזהיר ד"ר דוד ישראלי, מנהל המרפאה לבריאות הנפש, בבית החולים קפלן. על פי ד"ר ישראלי, למרות היציאה מן הבידוד, ההשלכות הקשות של התקופה האחרונה – עלולות להיות לפנינו.

דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שפורסם ביום חמישי, 7 במאי 2020, קובע כי המצב הנפשי של רבע מהאוכלוסייה בישראל החמיר במהלך משבר הקורונה. לפי תוצאות הסקר, שנערך בשבועות האחרונים, 22.5% דיווחו שמצבם הנפשי החמיר, 34.3% דיווחו על תחושות של לחץ וחרדה, 16.2% דווחו על דיכאון, 23.5% על בדידות, מצבם הכלכלי של 46% מהנשאלים נפגע (57% באוכלוסייה הערבית), 14% אף צמצמו את כמות האוכל, 16% חוששים מאובדן מקום המגורים, 26% דווחו שמצבם הנפשי של הילדים החמיר ו- 5.4% דיווחו שמצבם הבריאותי החמיר בתקופת המשבר.

פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית, הגיב לדוח הקשה של הלמ"ס, בדרישה להגדיל באופן מידי את המענה של מערכת הבריאות לתחומי בריאות הנפש של אזרחי ישראל: "הנתונים שפורסמו היום לא מפתיעים. כבר שבועות שאנו מתריעים מפני המשבר הנפשי הגדל באוכלוסייה. לאחר שנים של ייבוש וזלזול בשירות הציבורי, נותרים האזרחים ללא מענה ראוי. גדולת השירות הציבורי היא ביכולת המניעה. זה הזמן למנוע החרפה, זה הזמן למנוע משברים, שעלולים להקשות על החזרה למעגל העבודה, וזה הזמן למנוע אלימות, שעלולה לפגוע בילדים ובמבוגרים!"

ד"ר דוד ישראלי מסביר: "מצב נפשי של מיליון מובטלים, וקשיים כלכליים דומים למצבים אחרי מלחמה, מזמינים משברים דיכאוניים בצורה עמוקה וקשה. הגל הזה הוא פונקציה של זמן. מסה של מובטלים מזמינה גם חולים חדשים, שלא סבלו בעבר מדיכאון, למעגל. זה מה שבדרך כלל קורה אחרי משברים, גם אם זה בדיליי. תחילה, כולם מתמקדים בסיפור החיצוני, של להיזהר מהקורונה. מאוחר יותר, בשלב השחרור מן העיסוק בקורונה, התהליכים הפנימיים מתחילים לעבוד".

ד"ר דוד ישראלי צילום: קפלן

באיזה היקף של אוכלוסייה מדובר?

ד"ר ישראלי: "באופן כללי, כשאין משברים, כ-25 אחוזים מהאוכלוסייה יסבלו מחרדה, או דיכאון, או שניהם, במהלך חייהם. המצב כפי שהוא כיום, מאיץ תהליכים אלו. התנאים הקשים עלולים לקחת את זה למקום חמור אף יותר. המצב יכול לעורר חרדה ודיכאון אצל רבים, שלא גילו עד היום סימני כאלו, מה שיגדיל את המספרים משמעותית. אם העוצמה ומשך הדברים ימשכו – אנו ניראה הרבה מאוד מקרים של דיכאון, חרדה ואובדנות".

המצב הנוכחי עלול להגביר גם תופעות של אלימות במשפחה?

"במצב הנתון, זה כמו לקחת את כל מקרי האלימות שאנחנו מכירים, ולחבר אותם למגבר. האלימות נגד נשים בתוך המשפחה, היא תופעה מוכרת, אך היא תתפוס תאוצה. כבר היינו עדים לשני מקרי רצח לאחרונה. אותו דבר לגבי אובדנות, בעיקר בקרב אנשים מבוגרים. התופעה מוכרת, אבל הסגר והבידוד יגבירו את זה".

אתה רואה לכך סימנים כבר עכשיו?

"אנחנו בהחלט עדים כבר לתוצאות. יש עליה במקרי אלימות, יש סימפטומים של דיכאון אצל מטופלים, וכאלו שהיו עד עכשיו בשליטה, חוזרים אלינו למשל על רקע פיטורים ואי ודאות כלכלית. מצב נפשי קשה של אחד, משפיע על כל הבית והמשפחה, משפיע על הזוגיות, מעלה את מספר הגירושים, משפיע על היחסים בין הורים לילדים. הבידוד שניכפה על אלפי הקשישים בישראל, אומנם שומר עליהם מפני ההידבקות בווירוס הקורונה, אך מנגד יכול להאיץ בצורה משמעותית תהליכים של דמנציה, דיכאון וכאמור אף להוביל לעליה במספר מקרי ההתאבדות בקרב אוכלוסייה זו".

חודשיים קצרים של בידוד יכולים לפגוע כה קשה בקשישים?

"גם תקופה של חודשיים, בוודאות, מאיצה תהליכים כאלו אצל חלק מהאנשים. כל אדם, שמכניסים אותו לבידוד לחודשיים, גורמים לו לאיזושהי ירידה. כאשר לוקחים אדם, שמראש אין לו מספיק רזרבות, המשמעות היא הרבה יותר חמורה. אדם בבידוד מפסיד פונקציות שהוא מפעיל ושומרות עליו בשגרה. כמו לקום, לצאת, לדבר, לגרות את חושיו. הבידוד גורם לאדם לקהות חושים, ולפגיעה בפונקציות מוחיות קוגניטיביות, העלולה כפונקציה של זמן להאיץ תהליכי הזדקנות, ביניהם אובדן זיכרון, דיכאון ודמנציה. בידוד ממושך, משפיע מאוד על אוכלוסייה מבוגרת, כי זה מצמצם את הפעולות המוחיות הספונטניות שהן מאוד משמעותיות לתחזוקה של המוח".

מה ניתן לעשות כרגע כדי להפחית נזק נפשי לקשישים?

"יש משוואה שמתקיימת עבור כל בני האדם, מרגע שאנחנו נולדים – איכות הקשרים שאנחנו יוצרים כבני אדם, שווה לאיכות הרוגע הפנימי שלנו. כאשר יש לנו קשרים חברתיים, אנחנו מסתובבים עם איזשהו רוגע פנימי נפשי. כאשר אין לנו כאלו, אנחנו מסתובבים בחוסר שקט. כאשר מכניסים אנשים לבידוד, מראש אנחנו מכניסים אותם למצב כזה. המאמץ צריך להיעשות בניסיון להחזיק קשר ושגרה עם הקשישים. חשוב שקרובי משפחה ישמרו איתם על קשר רציף, ויבדקו אילו דברים נמצאים בירידה. חייבים לייצר עבורם שיגרה שמשמרת פעילויות פונקציונאליות ולהפעיל את החושים שלהם גם מרחוק. לכן מאוד חשוב לנצל את פתיחת הסגר, לפגישות עם בני משפחה, גם אם מרחוק".

באיזו אוכלוסיות נוספות אתה מזהה החמרה יתרה במצב הנפשי?

"יש חרדה חברתית קיומית בשל המצב. בתוך כך יש תת-אוכלוסייה, שהחרדה בה גבוהה יותר. הכוונה היא לאנשים, שבחיי היומיום שלהם, הם יותר חרדתיים. המצב הנוכחי מוביל אותם אל הקצה. כאשר יש חרדות, ומוסיפים עליהן גם את עניין הקורונה, זה גורם להכללת יתר של חרדות. דברים קטנים הופכים להרבה יותר משמעותיים, ואנשים מפסיקים לתפקד. במקרים קיצוניים, כל התעטשות בסביבה, עלולה ליצור התקף פאניקה. אני מקבל טלפונים כאלו ממטופלים. אנשים לא מסוגלים לצאת מהבית למרות שמסירים את הסגר. הם מפחדים מהרבה גורמים. זו צורה של הכללה של פחד, שהחרדות מגבירות אותו בצורה קיצונית. אנשים אלו זקוקים לטיפול ושיחה כדי לנטרל את ההתנהגות הזו. מצב שבו אין מגע, ויש ריחוק, הוא מצב קלאסי להחמרה של חרדה. במהלך החיים, כ-15 אחוז מהאוכלוסייה, יסבלו מאיזושהי הפרעה חרדתית. כיום – אנשים שעוד איכשהו מצליחים לחיות ולתפקד עם הבעיה הזו, מגיעים למצבי קיצון".

ד"ר ישראלי סבור כי המגזר, שניפגע אולי בצורה הקשה ביותר מן המצב, הם מטופלים עם בעיות פסיכיאטריות. מי שניזקק בשבועות האחרונים לאשפוז, ניכנס קודם כל לבידוד בתוך המחלקות הפסיכיאטריות, מה שיכל להחמיר את המצב הנפשי. בד בבד, בתי החולים מהרו לשחרר מאושפזים, בשלב שהם לא מאוזנים מספיק. עובדה: מאז תחילת הקורונה – אחוז תפוסת מיטות האשפוז הפסיכיאטרי ירד מ 100% ל-70%.

לדברי ד"ר ישראלי, הפתרון במקרה שרוצים להימנע מבידוד המטופל במחלקה פסיכיאטרית, הוא טיפול מרחוק, שיחות זום והגעה לטיפול מרפאתי. דבר זה מחייב ליווי בן משפחה שלא תמיד אפשרי. אופציה נוספת, שנוסתה בתקופה האחרונה אך לא בצורה רחבה מספיק, זה טיפול מאזן בבית, כחלופת אישפוז. יש שבעה מרכזים כאלו בארץ. שיעור תפוסה בהם עלה בצורה משמעותית מאז תחילת הקורונה".

מתי נחוש בצורה משמעותית את הנזקים הנפשיים המצטברים של המשבר הזה?

"אם הדברים ימשיכו להתנהל כפי שהם כעת, ואנשים ימשיכו להרגיש את המחנק הזה, וימשיכו לדבר על עוד מחזור של תחלואה בקורונה, ועל כך שזה יכול לחזור בשנה הבאה – אז בשנה הקרובה ניראה עלייה מאוד משמעותית במקרי הדיכאון, אובדנות והחמרה של תסמינים חרדתיים. ככל שמשך המשבר יתארך, תגבר העוצמה של כל התהליכים הללו. המצב הנפשי והפסיכיאטרי של האזרחים בסוף הקורונה – זו המגפה הבאה".