משאלה אחרונה

מרים וצוות ההוספיס בבית הכנסת עם ספר התורה צילום: הדסה
מרים וצוות ההוספיס בבית הכנסת עם ספר התורה צילום: הדסה

הצוות הרפואי בהוספיס הדסה הר הצופים הגשים את משאלתה האחרונה של מרים בת ה-87, ממש לפני שנפטרה: לנשק את ספר התורה, שתרמה פעם לבית הכנסת בשכונת מגוריה, לצורך הנצחת שמו של בעלה המנוח

צוות ההוספיס – המרכז לטיפול תומך בהדסה הר הצופים – מורגל בטיפול בחולים סופניים או חשוכי מרפא, ומתמקד בהקלה של מכאוב ושל תסמינים שונים ובליווי החולים ובני המשפחה לאורך תקופה שאינה פשוטה כלל. מרים, חולה בת 87, טופלה לאורך מספר חודשים בהוספיס, כשהצוות זכה להכיר את עולמה הפנימי, את משפחתה ואת חוויותיה כפי שסיפרה עליהן. או אז הצוות החליט והצליח להגשים משאלה אחרונה עבורה.

"כל אדם הוא עולם ומלואו, המטופלים מגיעים אלינו להוספיס בפרק האחרון של סיפור חייהם ולנו יש הזכות להכיר וללוות אותם בשלב הזה", מספרת אביגיל דמרי, אחות נאמנת חוויית מטופל, בהוספיס. "מאוד משמעותי עבורנו להכיר את הסיפור של המטופלים שלנו, ועבור המטופלים חשוב שנכיר בחיים המלאים שהיו להם, הפרקים הקודמים בסיפור חייהם. מתוך הצורך הזה התחלנו במחלקה פרויקט, שבו אנו מבקשים מהמטופל ובני משפחתו לשתף אותנו, ולתת לנו תקציר של החיים המלאים שלהם."

אביגיל מספרת כי מרים בת ה-87 נכנסה ללבבות של כולם ונוצרה עמה קרבה מיוחדת בהחלט. "טיפלנו במרים לאורך כל שהותה כאן, הקלנו על הכאב, הקשבנו בעניין לסיפוריה. היא אלמנה ללא ילדים, ואחיה המסור היה מגיע מדי יום למחלקה כדי להיות לצידה. כשהצעתי לאחיה לספר לנו את סיפור חייה, הוא שמח מאוד לשתף. הוא סיפר על אחותו, שכל חייה הייתה אישה של חסד, דאגה לכולם והעניקה לכולם ביד רחבה. הוא אף גילה לנו שמרים זכתה להכניס שני ספרי תורה בבית הכנסת. אחד מהם היה לזכר בעלה, בבית הכנסת בשכונה שלה, ובכל שבת היא הייתה הולכת לבית הכנסת לראות אותו בהתרגשות רבה. כשאחת מאנשי הצוות שמעה על ספרי התורה, היא אמרה שאנחנו חייבים לקחת את מרים אל בית הכנסת, ולאפשר לה לעבור חוויה מיוחדת במקום שכל כך משמעותי עבורה, עם ספר התורה שתרמה".

וכך היה. מדובר במאמץ משותף ולא פשוט, שדרש לוגיסטיקה והיערכויות על מנת להוציא את מרים, כשהיא שכובה על מיטת בית החולים, ולהסיע אותה אל בית הכנסת. צוות המחלקה – אחות, מתנדב ועובדת סוציאלית – יצאו איתה לדרך ושהו כל הזמן לצידה, מוודאים שהיא חשה בטוב, כמובן בתיאום עם גבאי בית הכנסת, ובהתגייסותה של עמותת "עזרה למרפא".

מרים הנרגשת זכתה להגיע באמבולנס מהדסה הר הצופים אל בית הכנסת, לפגוש את ספר התורה האהוב שלה, ולנשקו. "הנסיעה הזו הייתה משמעותית מאוד בפרק האחרון של חייה", מסכמת אביגיל. "ראינו את הרגשות שהציפו אותה, והיא הודתה לנו בחום. לנו הצוות היה ברור שזוהי יוזמה שנמשיך בה. נפרדנו ממנה בעצב לאחרונה, אך בידיעה שהספיקה לסגור מעגל חיים משמעותי ולהגשים משאלה אחרונה".