פחד וחרדה דנטליים

ערן-גבע2
ערן-גבע2
ד"ר ערן גבע רופא שיניים לילדים

ד"ר ערן גבע, רופא שיניים לילדים, מסביר מה ההבדל בין פחד לבין חרדה מטיפול שיניים אצל ילדים והוריהם

רופאי השיניים מעריכים כי 15% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בעולם סובלת מרמות גבוהות של פחד או חרדה מטיפולי שיניים, עד כדי הימנעות מטיפול שוטף והסתפקות בטיפולי חירום בלבד. עוד כ6% סובלים מחרדה כה קיצונית שמונעת מהם לקבל כל טיפול שהוא.

חרדה מוגדרת כתחושה לא נעימה של פחד ממצב או אירוע שעומד להתרחש והנתפס כחיוני לקיום. החרדה היא בדרך כלל תגובה לאיום כלשהו, על פי רוב לא ריאלי, לא ידוע ולא מוכר. פחד הוא תגובה לאיום ממשי, מוכר. התמודדות עם חרדה, בדרך כלל קשה יותר מאשר התמודדות עם פחד. התגובה לפחד היא מהירה, חדה וחולפת מהר, בעוד שהתגובה לחרדה היא תחושת חוסר נעימות ומצוקה מתמשכת.

בסיטואציה של טיפול שיניים קיים ערבוב של פחד וחרדה. בצד איום ממשי של פגיעה פיזית, וכאב, קיים במקרים רבים גם איום שמקורו פנימי, לא בהכרח ממשי, שהמצב מעורר אותו. לדברי ד"ר ערן גבע, רופא שיניים לילדים, המתח הקל שקיים באופן טבעי אצל כל מתרפא בסיטואציה הדנטלית מוגדר כפחד דנטלי. מתח בדרגה גבוהה המונע מהמטופל לקבל טיפול רפואי מוגדר כחרדה דנטלית, או כפוביה דנטלית.

ד"ר גבע מציין כי את הפחד הדנטלי, והחרדה הדנטלית, ניתן לחלק לפחד וחרדה אובייקטיביים וסובייקטיביים. "הפחד האובייקטיבי נובע מניסיון קודם של המטופל. הסיבות להתפתחות פחד או חרדה אובייקטיביים מטיפול שיניים נובע מחדירת הרופא אל המרחב האינטימי של המתרפא, איום על היכולת לספק צרכים ברמות שונות של הקיום האנושי (פגיעה בחלל הפה נתפסת כפגיעה ביכולת הדיבור, אכילה, נשימה), החשש מסיטואציה לא מוכרת ותחושת חוסר אונים בעלת פוטנציאל של פגיעה פיזית ושל כאב, הרגשת המטופל כי המסרים המשודרים על ידיו עלולים שלא להיקלט נכון על ידי הרופא, עלולים לגרום לו תחושת תסכול ולהעמיק את תחושת הפחד והחרדה שלו".

רוב המטופלים הסובלים מחרדה מספרים על התנסות טראומתית שעברו במרפאת השיניים, בעיקר בילדותם אשר לימדה אותם לפחד ולהימנע מטיפול בהמשך. הסימפטומים האפשריים במצב חרדה הינם: מתח שרירים מוגבר, שעלול לגרום לכאבי ראש וכאבים בעורף, ירידה ביכולת החשיבה והריכוז, תגובה חריפה של מערכת הנשימה, ודחיפות ותכיפות במתן שתן.

ד"ר גבע מסביר כיצד להתמודד עם המתרפא החרד. היות והסיבות לחרדה הן רבות ושונות, הדרך הטובה ביותר היא להבין את מקור הבעיה (פחד), ולטפל בגורם החרדה. אין שיטה אחת ברורה ואין מרשמים ברורים לטיפול במתרפאים המגלים בעיות של פחד וחרדה מטיפול שיניים. השיטות השונות שבהן נעשה שימוש כוללות טכניקות התנהגותיות, הרפיה ומתן תרופות הרגעה או טשטוש לפני הטיפול.

השיטות התרופתיות המקובלות לטיפול במתרפאים הסובלים מחרדה דנטלית עושות שימוש בהרגעה או בטשטוש בדרגות שונות, עד הרדמה כללית. השיטות הנפוצות ביותר הן: שימוש בגז נשאף (גז צחוק), שימוש בתרופות הרגעה דרך הפה, שימוש בתרופות הרגעה בהזרקה תוך ורידית, והרדמה כללית. השימוש בתרופות הרגעה דרך הפה ושימוש בגז צחוק במרפאת השיניים, אלו שתי הדרכים המקובלות ביותר להפחתת מתחים במהלך טיפול שיניים. במקרים קיצוניים יותר יהיה שילוב של רופא מרדים ורופא שיניים וטיפול השיניים יתבצע תחת הרדמה כללית. במקרה כזה על רופא השיניים להיות בעל רישיון לתת טיפולי שיניים בהרדמה כללית בנוסף לרישיון לעסוק ברפואת השיניים.

לדברי ד"ר גבע קיימת גם חרדת ההורים. במחקרים שנעשו נמצא קשר ישיר בין גישת ההורים, במיוחד האם, לטיפולי שיניים והתנהגות הילד במרפאה. הצוות הרפואי מעונין לשתף את ההורים בחוויית הטיפול ועל כן יעודד כניסת הורים עם הילדים לחדר הטיפולים. אולם הורים רבים מתנהגים בצורות שונות המפריעות לצוות הרפואי בתקשורת עם הילד ובמתן טיפול. דוגמאות לכך הן הגנת יתר, והתנהגות עוינת כלפי הצוות הדנטלי.

כתבה זו אינה מהווה, בשום אופן, תחליף להיוועצות ברופא מומחה.