לידה מוקדמת: אבחון וכמה היא מסוכנת

כיצד ניתן לזהות לידה מוקדמת, מה הן הדרכים לטיפול בה ומתי לידה מוקדמת מסוכנת לעובר. סקירה

לידה מוקדמת היא כל לידה המתרחשת לפני שלושים ושבעה שבועות מלאים של הריון. לידה מוקדמת היא הגורם המוביל, מלבד מומים מולדים, לתחלואה ולתמותה של עוברים. לגיל ההיריון שבו התרחשה הלידה המוקדמת יש משמעות רבה מבחינת הסיבוכים ובעיות הפגות, ולכן ישנה תת חלוקה של הלידות המוקדמות בהתאם לגיל ההיריון: לידה מוקדמת קיצונית – לפני עשרים ושמונה שבועות הריון. לידה מוקדמת מאוד – שבועות עשרים ושמונה עד שלושים ושניים להריון. לידה מוקדמת בינונית – שבועות שלושים ושניים עד שלושים וארבעה להריון. לידה מוקדמת מאוחרת – בין שבוע שלושים ארבעה לבין שבוע שלושים ושבעה.

הלידות המוקדמות נחלקות לשני סוגים עיקריים: לידה מוקדמת יזומה – מצב שבו הצוות הרפואי מחליט ליילד את האם עקב מצב המסכן אותה (כמו רעלת הריון קשה או שליית פתח מדממת מאוד) או את העובר (כמו בעיכוב קשה בגדילה ברחם, היפרדות שליה, או שינויים במוניטור המחשידים לקיפוח עוברי). לידות מוקדמות יזומות מהוות כרבע מכלל הלידות המוקדמות. לידה מוקדמת ספונטנית – צירים מוקדמים או פקיעת קרומים וירידת מים מוקדמת מהווים את מרבית המקרים (כשבעים וחמישה אחוזים) של לידה מוקדמת.

סיבוכים: לידה מוקדמת כרוכה בסיבוכים לאם וליילוד. ככל שהלידה מוקדמת יותר, שיעור העוברים השורדים נמוך יותר וסיבוכי הפגות המידיים חמורים יותר. שיעור השורדים בלידות מוקדמות המתרחשות לפני שבוע עשרים וארבעה, נמוך מאוד, ולאחר עשרים וארבעה שבועות מלאים של הריון יש שיפור חד. השכיחות של תופעות כמו תסמונת מצוקה נשימתית, דימום תוך מוחי, נמק של המעיים, זיהום הילוד (ספסיס) ותמותה נאונטלית (מוות בעשרים ושמונה הימים הראשונים לחיים) עולה ככל שהלידה מתרחשת מוקדם יותר במהלך ההיריון. שיעור הסיבוכים האלו יורד משמעותית במקרה של לידה לאחר שבוע שלושים ושניים, ומלבד תסמונת המצוקה הנשימתית, שיעור יתר הסיבוכים יורד כמעט לאפס אחרי שלושים וארבעה שבועות להריון.

הגורמים ללידה מוקדמת ספונטנית:

זיהום ודלקת תוך רחמית הוא אחד הגורמים המרכזיים ללידה מוקדמת ספונטנית (עשרים וחמישה עד ארבעים אחוז מכלל הלידות המוקדמות) והשכיחות שלו עולה ככל שהלידה מתרחשת בשלב מוקדם יותר של ההיריון. המזהם השכיח ביותר הנמצא בשק מי השפיר הן המיקופלסמות הגניטליות. זיהום תוך רחמי יכול להסתמן כדלקת של הקרומים ושק מי השפיר המלווה בחום אמהי (כוריואמניוניטיס). במרבית המקרים יש דלקת המוגבלת לרחם עצמו שהביטוי היחיד שלה הוא תהליך של לידה מוקדמת.

הפרעות בצוואר הרחם – צוואר רחם שהאורך שלו פחות מעשרים וחמישה מילימטר בשבוע עשרים וארבעה כרוך בסיכון יחסי של פי שישה ללידה מוקדמת. לנשים שאורך צוואר הרחם שלהן הוא פחות מחמישה עשר מילימטר בשבוע זה יש סיכון של כמעט חמישים אחוז ללדת לפני שבוע שלושים ושניים.

הפרעה בכלי דם (הפרעה וסקולרית) – הפרעה בכלי הדם, בשליה וברירית הרחם עלולה לפגוע בהשרשת השליה ולהוביל לדימומים חוזרים במהלך ההיריון ולהתפתחות של לידה מוקדמת או ירידת מים מוקדמת. התרחבות יתר של הרחם – במקרים שבהם הרחם גדול לגיל היהריון יכולים להתפתח צירים עקב מה שקרוי "מתיחת יתר של הרחם". תופעה זו אופיינית בהריונות מרובי עוברים או בהריונות שבהם יש ריבוי ניכר של מי שפיר הגורמים למתיחת הרחם ולהופעת צירים עצמוניים. קיימים גורמי סיכון רבים נוספים ללידה מוקדמת הכוללים בין השאר הריון עם התקן תוך־רחמי, מומים מבניים ברחם, תת תזונה, צריכת אלכוהול, סמים ועישון.

אבחון לידה מוקדמת: הופעה של צירים סדירים בכל מספר דקות לפני שבוע שלושים ושבעה יכולה להיות הסימן הראשון לתחילתה של לידה מוקדמת. סימנים נוספים הם כאבי גב תחתון המדמים כאבי מחזור, ירידת מים או דימום וגינלי. בהופעת כל אחד מהתסמינים הללו יש לפנות לבדיקה אצל רופא נשים מטפל או במיון יולדות הקרוב בהקדם האפשרי. עם הקבלה למיון יתבצע מוניטור עוברי לבדיקת דופק לב העובר ורישום הצירים. כמו כן תתבצע בדיקת וגינלית להערכת פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם. שקלול הנתונים הללו יאפשר לרופאים לקבוע אם מדובר בצירים מוקדמים בלבד או שהחל תהליך לידה מוקדמת.

טיפול בלידה מוקדמת: בדרך כלל לא ייעשה ניסיון לעצור לידה מוקדמת המתרחשת לאחר שבוע שלושים וארבעה להריון. הסיבה קשורה לסיכוי הנמוך יחסית לסיבוכי פגות מצד אחד והחשש לניסיון לעצירת לידה אשר לא צריך לעצור אותה. מתן נוזלים מסייע במקרים רבים לעצירת צירים מוקדמים. אם יש פתיחה של צוואר הרחם וצירים סדירים, וההיריון צעיר משבוע שלושים וארבעה, ישקלו הרופאים אפשרות של תרופות עוצרות צירים. היעילות של תרופות אלו היא בעצירה של הלידה ליומיים עד שלושה ימים. זהו פרק הזמן הדרוש למתן סטרואידים (צלסטון) להחשת הבשלות הריאתית של העובר והפחתת סיבוכי הפגות.

לאחרונה החלו גם במתן של מגנזיום סולפאט לתוך הווריד לנשים עם לידה מוקדמת פעילה (לפני שבועות שלושים ושניים עד שלושים וארבעה). הטיפול ניתן לא לעצירת צירים אלא כטיפול מגן מפני שיתוק מוחין בילוד. חשוב לזכור שלידה מוקדמת היא תהליך כרוני. חלק מהנשים המגיעות לחדר המיון עם צירים מפתחות לידה ויולדות בסמוך לקבלתן לבית החולים, אך נשים רבות יחוו מספר מקרים של צירים מוקדמים שיגיבו בצורה זו או אחרת לטיפול התומך, ובסופו של דבר כחמישים אחוז מהן יילדו לאחר שבוע שלושים ושבעה.

מקור מידע – "אתר קופת חולים כללית", לידה מוקדמת, מאמר מאת פרופ' עופר ארז ופרופ' אדי ויסבוך