ביום השואה לא התאפשר לי לחבק את אמא

זווית-אישית-לזיכרון-השואה-דר-רלי-אלון-צלום-הדסה
זווית-אישית-לזיכרון-השואה-דר-רלי-אלון-צלום-הדסה

ד"ר רלי אלון, מנהלת אגף הסיעוד ומקצועות הבריאות בבית החולים הדסה, לא פגשה את אימה ניצולת השואה מזה חודש בשל מגפת הקורונה

ד"ר רלי אלון צילום: הדסה

ד"ר רלי אלון, מנהלת אגף הסיעוד ומקצועות הבריאות בבית החולים הדסה, ציינה השבוע את יום השואה בגעגועים לאימה, ניצול שואה שהיא לא יכולה להתראות עמה כבר חודש ימים בגלל סגר הקורונה. ד"ר אלון: "בשבועות האחרונים, כשכל כולי בתוך המלחמה שלנו בקורונה, אני מוצאת את עצמי חושבת על אימא שלי יותר ויותר ומוצאת באישה העוצמתית הזו ובמה שהיא מסמלת עבורי – את הכוח ואת הנחישות. בכל פעם שאני מתעייפת, אני חושבת על אמי, חנה בלומליך, שבאמצעות אמונה וכוחות עילאיים, שרדה את השואה, הפכה לגננת אהובה בגני הילדים, הקימה משפחה לתפארת והיא מקור לאופטימיות עבורי. חוסן אמי היה גורם מרכזי בהחלטה שלי להפוך לאחות, למיילדת ולקחת על עצמי לאורך השנים תפקידי ניהול במערכת הבריאות".

איך אמא שלך ניצלה בשואה?

"הסיפור של אמי מצמרר בכל פעם מחדש. היא הייתה בת שלוש כשהנאצים כבשו את פולין. הוריה הצליחו לברוח בדרך לא דרך מוורשה לסיביר. כילדה כל כך קטנה, היא זוכרת את הקור הקפוא כשהיא עומדת בתור לקליפות תפוחי אדמה כדי להאכיל את המשפחה. משם ברחה המשפחה לטשקנט וחנתה בתחנת הרכבת בה נגנבו רכושם הנותר ושם חלתה אמי, חנה, בטיפוס. היא זוכרת את ימי האשפוז, כאשר אף אחד לא בא לבקר אותה מעולם, וגם לא לאחר מכן כשהושמה בראשון מבין מוסדות רבים, מוסדות מוסלמים, נוצרים ורוסים. בשל שמה המאוד יהודי, ניתן לה שם חלופי – רוסי נוצרי, והיה לה ברור שלא לחשוף את זהותה כדי לשמור על חייה. כשנגמרה המלחמה, היא הלכה מדי יום למנהלת בית היתומים כדי להתעקש ששמה ישונה בחזרה, בטענה שאם הוריה יחפשו אותה הם לא ימצאו אותה בלי שמה האמתי. לבסוף הצליחה בעקשנותה, שכנעה את המנהלת ושינתה את שמה. כעבור זמן מה, הרוסים אספו את יתומי המלחמה ממקומות מסתור ומוסדות שונים ברכבת להחזרתם לפולין. אמי חנה, שהייתה חולה במלריה, הושמה בקרון רכבת לילדים חולים. היא הייתה בת שמונה. לפתע הבחינה כי שם משפחתה זהה לילדה בריאה בקרון אחר. כאשר הילדה הבלונדינית בעלת העיניים התכולות, בת התשע, באה לראות את חנה, היא לא זיהתה את הילדה הכהה, החולנית, כאחותה. כך האחיות היו מאוחדות שוב".

לאחר האיחוד, שתיהן עלו לישראל?

"אכן, הן היו בין הילדים שהרב יצחק הרצוג סייע להחזיר לארץ טרום מדינת ישראל, והגיעו לחיפה לאחר מסע ארוך ומתיש. האחיות, שלכל אחת מהן רק שמלה על גופה, טופלו על ידי ארגון עליית הנוער. הם מצאו בית בחוות הנוער הציוני בירושלים, בין הכפרים הרבים הנתמכים אז על ידי הדסה, ההסתדרות הציונית לנשים באמריקה. אמי התחתנה עם אבי, אף הוא ניצול השואה יוחנן מלר והם גידלו אותנו, שלוש בנות כשאני הבכורה שבהן. אני מדברת עם אימא שלי בכל יום, לא משנה כמה עמוס וכמה המצב הנוכחי דורש את מעורבותי האינטנסיבית. כמו כל האזרחים הקשישים, אמי בת ה-84 נמצאת בבידוד. ביום השואה לא התאפשר לי לחבק אותה".