עקרונות יסוד בניתוח להגדלת חזה
תחילה עושה המנתח חתך ויוצר כיס שאליו מוכנס השתל. אצל נשים רזות עם שד קטן, מקובל להכניס את השתל מתחת לשריר בית החזה, כדי שיבלוט פחות. אצל נשים יותר מלאות, או עם שד נפול, נהוג למקם את השתל מעל לשריר החזה
נשים רבות מרגישות צורך להגדיל חזה משיקולים אסתטיים, ולא משיקולים רפואיים. ההחלטה היא לרוב אישית. השיקולים שונים – שד לא מפותח, שד שהתרוקן, שדיים לא סימטריים ועוד. לעיתים הדרישה לניתוח באה משיקולים חברתיים, השפעות של חברים ושל כלי התקשורת, רשתות חברתיות ושיקולים פסיכולוגיים. למשל, בעיה בדימוי העצמי. לא פעם קורה שהמנתח הפלסטי מתקשה להבין מדוע האישה מתעקשת לנתח חזה שנראה היטב ובגודל תקין. את הניתוח לא עושים בדרך כלל לפני גיל 17, שכן רק אז מגיע החזה לגודלו הסופי. אם המנתח אומר שלדעתו הניתוח להגדלת החזה מיותר, מומלץ לשקול שוב את ההחלטה.
ההגדלה מתבצעת באמצעות הכנסת שתלי סיליקון לשד. את השתלים ניתן להכניס דרך חתך מתחת לשד, דרך חתך מסביב לפטמה או דרך חתך בבית השחי. בתוך השד ניתן למקם את השתלים מעל לשריר או מתחת לשריר. קיימים שני סוגי שתלים – שתלים עגולים ושתלים בעלי מראה "טיפתי" הקרויים גם "שתלים אנטומיים". השתלים יכולים להיות גבוהים וצרים בפרופיל גבוה או שטוחים ורחבים בפרופיל נמוך. השתלים שונים אלה מאלה ברמת הצמיגיות שלהם. את מידת הצמיגיות של השתל בוחרת האישה לפי רצונה ובעצה אחת עם הרופא.
התהליך: תחילה עושה המנתח חתך ולאחר מכן הוא יוצר כיס שאליו מוכנס השתל. מיקום השתל תלוי במבנה גופה של האישה המנותחת. לדוגמה, אצל נשים רזות עם שד קטן, מקובל להכניס את השתל מתחת לשריר בית החזה כדי שהשתל יבלוט פחות. אצל נשים יותר מלאות, או עם שד נפול מעט, נהוג למקם את השתל מעל לשריר החזה. לאחר הכנסת השתל תופרים את החתך שנעשה בעור וברקמה. לא נהוג לחבוש את השדיים לאחר הניתוח, ובמקום זאת תתבקשי ללכת במשך כמה שבועות בחזייה מיוחדת (חזייה ניתוחית) או בחזיית ספורט. ההחלמה היא אינדיבידואלית לכל אישה ואישה. סופו של התהליך יהיה כשלושה חודשים לאחר הניתוח, שהחזה מגיע לגודלו וצורתו הסופיים.
מקור מידע – "אתר קופת חולים כללית"
להצטרפות לקבוצת הווצאפ MedNews – חדשות אורולוגיה, גסטרו ופלסטיקה >> לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הווצאפ MedNews – חדשות רפואה >> לחצו כאן