שדרוג שתל שבלול

פרופ' מיכל לונץ. צילום: א.ר.ם
פרופ' מיכל לונץ. צילום: א.ר.ם

מאמר מאת פרופ' מיכל לונץ – מומחית לרפואת האוזן, שיקום השמיעה ויישומי טכנולוגיות שמיעה מתקדמות – אודות משמעות ההחלטה להכליל בסל הבריאות שדרוג מעבדי שתל שבלול אחת לשש שנים (במקום אחת לעשור)

שתל שבלול, מאפשר שמיעה והבנת דיבור בלקוי שמיעה קשה-עמוק (חרשות), כאשר מכשירי שמיעה רגילים כבר אינם מועילים מספיק. המצאת טכנולוגיית שתל השבלול היתה מהפכה, ושינתה את חייהם ועתידם של מרבית המושתלים. מאז הומצאה, נמצאת בחזית הטכנולוגיה הביו-רפואית והכללית מבחינת יכולתה למלא את מטרותיה: הפיכת חרש לשומע, באופן אמין ובטוח. בשנת 1999, הוכללה טכנולוגית ההשתלה השבלולית בסל הבריאות עבור ילדים ובשנת 2006 עבור מבוגרים.

בזכות טכמולוגיה זו, רוכשים מרבית הילדים המושתלים שפה דבורה ומרבית המבוגרים המושתלים יכולים להמשיך במסלול חייהם המתוכנן (במשפחה, בעבודה ובחברה), למרות שנחרשו. עם זאת, נותרו בטכנולוגיה חסרים המונעים מהמשתמשים תפקוד מלא יותר בחברה השומעת, לדוגמה: הבנת הדיבור גם בתנאי רעש, ממשק יעיל עם אמצעי תקשורת דיגיטליים אחרים כמו: טלפון, רדיו, טלוויזיה, מחשב ומערכות שמע וכריזה במקומות ציבוריים כגון מטוסים, רכבות, שדות תעופה, כיתות לימוד ומקומות עבודה.

החברות המייצרות שתלי שבלול ושמיעה משקיעות בפיתוח מתמיד של מעבד הדיבור החיצוני, הצמוד לשתל הפנימי (אשר ניתן להחלפה ללא ניתוח), בדומה לנעשה במכשירי שמיעה רגילים. מעבדי הדיבור כיום מתמודדים היטב עם מרבית האתגרים הללו, ועוד היד נטוייה. פיתוחים אלו, ככל שיתקדמו, אכן מאפשרים הכללה מלאה הרבה יותר של משתמשי שתלי שמיעה בחברה השומעת, מיצוי תרומתם לחברה ומזעור הצורך בתיווך (גישור) הנידרש לנכה השמיעתי כדי לתפקד בחברה השומעת.

עד היום יכלו משתמשי שתלי שמיעה להחליף את מעבד הדיבור החיצוני רק כל עשר שנים, בניגוד למכשירי שמיעה המוחלפים כל שלוש וחצי שנים בכיסוי מלא. כך, מרבית מושתלי שתל השמיעה כיום משתמשים במעבדי דיבור מיושנים, המפגרים ב 3-4 דורות דיגיטאליים אחרי הטכנולוגיות שיכולות להתממשק אליהם, ואינם מתאימים אליהן. המשמעות המיידית של עובדה זו הינה אי-יכולת לדבר ישירות בטלפון סלולרי, לשמוע מאייפד, מטלוויזיה וממחשב. דוגמא קונקרטית לתקופה זו: קיים קושי רב או אי-יכולת ממשית לעבוד ו/או ללמוד באמצעות אפליקציית ZOOM. מכשול נוסף ומיותר בדרכם הקשה של האזרחים לקויי השמיעה המושתלים.

לאחרונה החליטה ועדת סל הבריאות לקצר את משך הזמן הנדרש לשדרוג מעבדי הדיבור מעשר שנים לשש שנים. זוהי בשורה המקלה משמעותית על אנשים בעלי לליקוי שמיעה קשה-עמוק, אשר אינם מפיקים תועלת ממכשירי שמיעה והחליטו לעבור ניתוח השתלה שבלולית כדי להשתלב באופן מלא יותר בחברה השומעת. המשמעות הינה שממצב בו מרבית המושתלים משתמשים במעבד דיבור המתממשק לאמצעי תקשורת ומדיה דיגיטאליים בצורה חלקית בלבד, או בכלל לא, המטופל יתקדם למצב בו כל המושתלים יכולים להתממשק בקלות עם טלפון סלולרי, אייפד, טלוויזיה ומחשב ובכל סביבה שהיא – בבית, בעבודה, בסביבה החברתית ובלימודים.

פרופ' מיכל לונץ – מומחית לרפואת האוזן, שיקום השמיעה ויישומי טכנולוגיות שמיעה מתקדמות – היא מנהלת היחידה לכירורגיית האוזן ושיקום השמיעה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת א.א.ג, חברת ועד ארגון בקול – ארגון כבדי שמיעה ומתחרשים ונשיאת החברה הישראלית לחקר השמיעה.