פסיכיאטריה - מקצוע במצוקה

פרופ' יובל מלמד. צילום: יח
פרופ' יובל מלמד. צילום: יח"צ

מאמר מאת פרופ' יובל מלמד – יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בהסתדרות הרפואית ומנהל המרכז לבריאות הנפש ע"ש אברבנאל

מערכת בריאות הנפש חשה בחודשים האחרונים ברוחות של תקווה; רוחות של שינוי, אשר יסיעו למעבר מהחצר האחורית של מערכת הבריאות אל המקום המרכזי היאה לה. שר הבריאות הצהיר על כך שמערכת בריאות הנפש הינה בראש סדר העדיפויות של המשרד, ומקצה תקציבים לשיפור תשתיות ולשיקום, הכנסת מקדישה לכך יום מיוחד, חוצה מפלגות, למאבק בסטיגמה.

הכוחות הללו צריכים להוביל לשיפור הטיפול על כל רבדיו, בראיה רציפה: החל מהקהילה, בה זכאי כל אדם לטיפול נפשי נגיש, טיפול בית בעת הצורך, טיפול יום, התערבות בזמן משבר,אשפוז בית, בתים מאזנים ושירותי חירום פסיכיאטרי, כמו בכל ענף של הרפואה הכללית. אם הוא נזקק לשירותי חדר המיון-יהא זה חדר מיון טיפולי אשר יבצע התערבות טיפולית ראשונית. אם יהיה צורך באישפוז, הוא זכאי לקבל תנאי טיפול טובים, נוחים, מרווחים במחלקות שאינן עמוסות לעייפה, ובתשתיות מכובדות כדי לקבל מזור לנפשו.

אבל לצורך הטיפול אנו צריכים עוד אנשי טיפול במערכת, על כל מרכיביה: קיים מחסור חריף של פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מרפאים בעיסוק, מטפלים בהבעה, קרימינולוגים ועוד, ובראשם עומד הרופא הפסיכיאטר.

רוב הפסיכיאטרים בישראל, כיום, הם מעל גיל 55 ונמצאים לפני פרישה. כמעט ולא מגיעים פסיכיאטרים צעירים למערכת, בשל חוסר תימרוץ, לעומת התמחויות אחרות ברפואה. שיעור הפסיכיאטרים לאלף נפש בארץ הוא מהנמוכים במדינות ה-oecd וכבר כיום כמאה תקנים אינם מאוישים. כך שהמחסור בפסיכיאטרים יילך ויחריף, אם לא תהיה מעורבות אקטיבית לעצור תהליך זה. המשמעות תהיה ירידה בזמינות ובאיכות הטיפול לציבור.

מקצוע הפסיכיאטר מורכב ומחייב ידע רפואי מחד, ועומק נפשי מאידך, ידע קליני טיפולי עם הבנה דינמית לנפש האדם. זוהי פרקטיקה שנלמדת שנים רבות, הדורשת צניעות, סבלנות, אורך רוח, בד בבד עם קבלת אחריות ויכולת קבלת החלטות מהירה בעת הצורך , במצבי חירום משתנים.

הפסיכיאטר פוגש עולם רב-גוני, יצירתי, הפועל לעומק בטיפול הנפשי ולרוחב בהיבט המשפחתי. זהו תחום שמפגיש את הפרטי והחברתי. מתמודד עם דילמות אתיות וקיומיות. זהו תחום מורכב, קשה ומספק מאד. אך כיום הוא נמצא במצוקה: מספר הרופאים המומחים הפסיכיאטרים אינו מספק את כל הנדרש במערכת לצורך מתן טיפול מיריבי, קיים חסר ברופאים מומחים בפסיכיאטריה, אשר רובם כיום מעל גיל 55. שיעור הפסיכיאטרים לאלף נפש הוא מהנמוכים במדינות ה-oecd וכבר כיום כמאה תקנים אינם מאוישים בארץ בשל חוסר תימרוץ ההתמחות לעומת התמחויות אחרות ברפואה. כך שהמחסור בפסיכיאטרים יילך ויחריף ללא מעורבות אקטיבית לעצור תהליך זה.

המקצוע כמה לקדם את המשאב האנושי שלו, שעליו מתבסס עיקר הצוות הטיפולי. איתנות המערכת מבוססת על המקצוע הפסיכיאטרי ויש לחזק אותו. בלעדי זאת כל המהלך לקידום מערכת בריאות הנפש יבלם וישאר מאחור. המשמעות תהיה ירידה בזמינות ובאיכות הטיפול לציבור.

האדם הוא יצור שלם, וכך יש לראות את מערכת בריאות הנפש, באופן הוליסטי-בקהילה, באישפוז ובשיקום. התמודדות עם הסטיגמה מתחילה בתוכנו, בהחזרת מערכת בריאות הנפש אל תוך הרפואה. בלובי המרפאה בו ימתין מטופל לרופא המשפחה ליד אחר הממתין לפסיכיאטר. באישפוז בעת הצורך במרכז רפואי מודרני, אחוד, ולא במוסד מרוחק ובשיקום בקהילה.

הרוחות נושבות, הקולות נשמעים, כעת הגיעה עת המעשים.